הסכם עמום שלפיו יהיו זכויות הצדדים ברכוש 'לפי דין תורה' שאושר בלי שביה''ד יוודא כי הם מבינים את משמעותו - פסקדין

א.   רקע, הליכים קודמים ופסיקת בית דין קמא

לפנינו ערעור שהגיש הבעל על פסק דינו של בית הדין האזורי מתאריך י"א באדר תשע"ז (9.3.17).

נקדים תחילה את תיאור מערכת היחסים שבין הצדדים כפי העולה מהחומר שבתיק.

לפני נישואיהם הכינו הצדדים הסכם ממון, תאריך ההסכם הוא ל' בכסלו תשנ"ד (14.12.93), הסכם זה הובא לאישור בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין ביום כ"ב באייר תשנ"ד (3.5.94), הצדדים נישאו ביום כ"ד באייר תשנ"ד (5.5.94).

בהסכם זה הוזכרה התחייבות האישה להחזיר לאם הבעל סכום כסף שהלוותה הנ"ל לצדדים, אם תוגש תביעת גירושין, כמו כן נקבע בהסכם שענייני הממון שביניהם יידונו על פי דין תורה.

מעיון במחשב בית הדין עולה שביום י"ד בכסלו תשנ"ו (7.12.95) הגיש הבעל תביעת גירושין לראשונה, התביעה הוגשה ארבעה ימים אחרי שהאישה הגישה תלונה במשטרה על אלימות הבעל נגדה, אין בידי בית הדין מסמכים על הרקע לתביעה זו.

אימו של הבעל חלתה סמוך לנישואיהם, לדברי האישה היא סעדה את האם עד לפטירתה בשנת 96. בדבריה בבית הדין אמרה האישה שעקב טיפולה המסור באם, פטרה אותה האם מהחזרת ההלוואה שניתנה לקניית הדירה. (פסק דינו של בית הדין קבע שאין ראיה לטענה זו.)

ביום כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97) הגיש הבעל תביעת גירושין שנייה (תביעה שהוגשה על ידי טו"ר גולבנציץ, שערך את הסכם הממון והיה הרוח החיה באישורו). עיון בכתב התביעה מורה שלכאורה תביעה זו הייתה תביעה לשלום בית שכותרתה 'תביעה לגירושין', בכתב תביעה זה כתב הבעל שהאישה רוצה להתגרש, אין בו עילה אמיתית לגירושין, ולכאורה עיקר מטרתו הייתה הקניית סמכות לבית הדין. נקבע מועד לדיון בתביעה זו, במועד זה הופיע הבעל, האישה לא הופיעה והתיק נסגר. מפרוטוקול דיון בבית המשפט מיום כ"ה במרחשוון תשנ"ח (25.11.97) עולה שהאישה הגישה תלונה על אלימות הבעל והגישה תביעות למניעת אלימות, החזקת ילדים ומזונות. זהו כנראה הרקע לתביעת הגירושין הנזכרת. מפרוטוקול ומהחלטת בית המשפט עולה שהצדדים חזרו לשלום בית והתיק נסגר.

התביעה שלפנינו ערעור על פסק דינה היא תביעתו השלישית של הבעל. התביעה הוגשה ביום י"ט באייר תשע"ג (29.4.13). הצדדים התדיינו בבית הדין במשך כשלוש שנים, בית הדין האזורי הפנה את הצדדים ליועצת נישואין כדי שתבחן את המצב ביניהם, קיים דיונים רבים בתביעה זו, בחן וחקר את הדברים היטב ולאחר הגשת סיכומים הוציא בית הדין את פסק דינו המפורט והמנומק.

בית הדין קבע בפסק דינו כמה קביעות:

א.       לאור הסתירות העולות בהסכם זה, רכוש הצדדים יחולק על פי חוק יחסי ממון כפי שנכתב בראשו של הסכם הממון שאישרו הצדדים לפני הנישואין. לדעת בית הדין פירוש הדבר חלוקה לפי ההסדר שקובע החוק, ולא על פי דין תורה כמו שדרש הבעל.

ב.       על פי דוח היועצת שמונתה לבדוק המצב בין הצדדים, העדויות שהובאו לפני בית הדין והתנהלות הצדדים, למרות התנהלות האישה במשך שנות הנישואין, שהייתה ראויה להערכה, הבעל יזם את הגירושין בגין קשרים עם אישה זרה ובמטרה לספק את צרכיו.

קביעה זו חוזרת ועולה מהחלטות נוספות של בית הדין.

ג.       חלק מהדירה יועבר לבעל לצורך פירעון הלוואה שנתנה אם הבעל לצדדים לרכישת דירתם. האישה התחייבה להחזיר הלוואה זו לאם או לבעל, אם תוגש תביעת גירושין.

לאור ההנחות האמורות, ואחר בדיקת טענות ומענות הצדדים, הגיע בית הדין למסקנות הממוניות דלהלן שעליהם נסוב הערעור (ולמסקנות נוספות שלא עורערו):

א.       האישה זכאית לכתובתה, הסכום נכלל באיזון המשאבים.

ב.       על הבעל להעביר לאישה סך של 287,012 ש"ח.

(הבעל חייב לאישה 458,512 ש"ח איזון זכויות וכספי הפיצויים של [א'], מנגד האישה חייבת לבעל סך של 171,500 ש"ח החוב שנלקח מאימו של הבעל.)