הסכם למראית עין וחוזה פסול – הברחת נכסים

1. התובעים 1-2 הינם הוריו של המנוח גרדג'י יצחק ז"ל [ להלן :"המנוח"], ויורשיו עפ"י צו ירושה שניתן ע"י ביה"ד הרבני.

            הנתבע 1 הורשע ברצח בכוונה תחילה של המנוח, ונדון למאסר עולם.

            הנתבע 2 הינו אחיו של הנתבע 1 . לאחר הכרעת הדין בעניין הנתבע 1, הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 2 בגין מעורבותו ברצח, והנתבע 2 זוכה.

2. זכויות החכירה בדירה הידועה כגוש 6142 חלקה 203 תת חלקה 8 ברח' שמעוני 10 ברמת גן [להלן :"הדירה"] היו בבעלות הנתבע 1 .

            ב-3.6.08 חתם הנתבע 1 על מסמכי העברת הזכויות בדירה ע"ש אחיו-הנתבע 2 , ללא תמורה, וב-24.12.08 נרשמו הזכויות בדירה במרשם המקרקעין ע"ש הנתבע 2. עסקת העברת הזכויות ללא תמורה בוצעה כ-22 חודשים לאחר הגשת כתב האישום כנגד הנתבע 1, וכ-8 חודשים לפני שבית המשפט המחוזי נתן את הכרעת דינו במשפט הפלילי.

בגזר הדין שניתן ב-13.7.09 הפעיל ביהמ"ש את סעיף 77 לחוק העונשין, וחייב את הנתבע 1 לשלם פיצויים למשפחת הנרצח [הוריו, אחותו, אחיו הבכור ואחיו הצעיר]. ב-14.11.13, בהליך אזרחי נוסף, חויב הנתבע 1 לשלם לתובעים פיצויים נוספים.    

הנתבע 2 טען שנטל מהנתבע 3 הלוואה בסך 880,000 ₪ צמוד לדולר לצורך מימון ההגנה של הנתבע 1 בהליך הפלילי ולצרכי המחיה של משפחת         הנתבע 1. ב-13.1.09 נחתם הסכם ההלוואה. באותו מועד, להבטחת החזר ההלוואה, חתם הנתבע 2 על ייפוי כח בלתי חוזר, על פיו הוסמך עו"ד למכור או להעביר את הזכויות בדירה ע"ש הנתבע 3. על הזכויות בדירה נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע 3 בגין ייפוי הכח הבלתי חוזר.

3. התובעים עתרו בתביעה להצהיר על בטלות עסקת המתנה שנערכה בין הנתבע 1 לבין אחיו- הנתבע 2, ולקבוע שהנתבע 1 הוא הבעלים של הדירה .

            התובעים טענו שעסקת המתנה בטלה, באשר היא נערכה למראית עין כדי להבריח את הרכוש של הנתבע, ולמנוע מהתובעים את האפשרות לגבות את סכום הפיצויים שיפסק לטובתם כנגד הנתבע 1 . לטענתם היה צפוי שאם הנתבע יורשע - יידרש ביהמ"ש בהליך הפלילי לדון בחיוב הנתבע 1 בפיצויים מכוח הוראת סעיף 77 לחוק העונשין , המורה : " הורשע אדם , רשאי ביהמ"ש לחייבו.. לשלם לאדם שניזוק ע"י העבירה...".