הסכם למראית עין - פסקדין

1.         בפני בקשה למתן צו מניעה המורה למשיבה להימנע מלעשות כל דיספוזציה הקשורה לדירת מגורים ברמת גן הרשומה ע"ש המשיבה בלבד (להלן: "הדירה"). המבקש טוען מעילות שונות כי יש לו זכויות באותה דירה, וכי נדרש להוציא את הצו למען לא יסוכלו זכויותיו.

2.         ביום 16.6.10 הוריתי על דיון בבקשה במעמד הצדדים, מנימוקי ההחלטה שם.

3.         ביום 1.7.10 התקיים דיון.  במהלך הדיון טענו ב"כ הצדדים את טענותיהם. הצדדים נחקרו, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה בהתאם לתקנה 367(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי.

4.         המבקש טוען כי יש ליתן צו מניעה המונע מהמשיבה לעשות כל דיספוזיציה בדירה, על אף שהדירה רשומה רק של שמה של המשיבה מכח הסכמים קודמים ביניהם, זאת מאחר והוא הגיש כנגד המשיבה תביעה בה הוא טוען לבטלות ההסכמים שנערכו ונחתמו ביניהם, וכי לאור ביטול ההסכמים תחזור הדירה להיות למעשה רק בבעלותו. המבקש טוען כי אם לא ינתן הצו תסוכל תביעתו ויסוכלו זכויותיו בדירה.

5.         המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. המשיבה עומדת על כך כי ההסכמים תקפים וכי הזכויות בדירה הינן שלה כדין, והיא זכאית לעשות בהן ככל העולה על רוחה, לרבות העברתן במכירה כפי שעשתה כעת.

6.         יודגש כבר בראשית החלטה זו, כי המשיבה הצהירה עוד במסגרת תגובתה לבקשה כי התחייבה לאחרונה למכור את דירתה נשוא הבקשה ואף פינתה אותה ועברה להתגורר בשכירות בדירה אחרת.

            גם מכתבי הטענות השונים שהוגשו לעניין צו המניעה עלה כי המבקש עצמו סבר כי המשיבה מכרה את הדירה וכי על כן נדרש לדון בבקשה בהקדם.  בהתאם לכך, קבעתי את הדיון בדחיפות יתרה.

ההליכים המשפטיים בין הצדדים בבית משפט זה

7.         הצדדים נישאו בחודש דצמבר 1992 והתגרשו בשנת 2004.  לצדדים שתי בנות קטינות.

8.         ביום 13.7.1992  - לפני נישואי הצדדים - נרכשה הדירה נשוא בקשה זו ונרשמה ע"ש הבעל בלבד.

9.         ביום 1.12.04 חתמו הצדדים על הסכם ממון וגירושין  שאושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט שוחט) וקיבל תוקף של פסק דין ביום 23.12.04 (תמ"ש 59080/04) (להלן: " ההסכם הראשון" ו/או "פסק הדין הראשון").

במסגרת ההסכם הראשון נקבע לגבי הדירה כי האשה והבנות תמשכנה להתגורר בדירה עד מלאות לבנות 21 שנים. המשכנתא על הדירה תשולם על ידי הצדדים בחלקים שווים. כשימלאו לבנות 21 שנים, הדירה תמכר והתמורה תתחלק בין הצדדים בחלקים שווים.

11.        ביום 19.12.05 ביקשו הצדדים מבית המשפט לענייני משפחה לתקן את ההסכם הראשון, בכל הנוגע לדירה. ההסכם המתקן אושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט שוחט) וקיבל תוקף של פסק דין ביום 19.12.05 (תמ"ש 59081/04) (להלן: " ההסכם השני" ו/או " פסק הדין השני").

            במסגרת ההסכם השני קבעו הצדדים כי הבעל יעביר את מלוא זכויותיו בדירה ע"ש האשה כנגד העברת סך של 734,000 ש"ח ע"י האשה לבנק משכן בגין המשכנתא על הדירה ולבנק הפועלים לצורך הסרת עיקול שנרשם על הדירה עקב חובות הבעל.  בנוסף קבעו הצדדים כי אם מסיבה כלשהי לא יושלם הליך העברת הזכויות ע"ש האשה, יחזרו לקיים למעשה את האמור בהסכם הראשון, קרי תשלום משכנתא בחלקים שווים ומכירת הדירה עם הגיע הבנות לגיל 21 וחלוקת התמורה בין שניהם בחלקים שווים.

10.        מנסח הטאבו שצורף לבקשה לצו מניעה ע"י המבקש, עולה כי הדירה עברה (משמו של המבקש בלבד) על שמה של המשיבה בלבד ביום 16.10.06.

11.        ביום 16.6.10 - קרי לאחר כ-4.5 שנים מפסק הדין השני - הוגשה תביעת המבקש לבית המשפט ובמסגרתה הוא מבקש לבטל את החלק הממוני בשני ההסכמים.  המבקש טוען בתביעתו העיקרית כי דין ההסכמים להתבטל, זאת מאחר שההסכמים נחתמו למראית עין, כי ההסכמים נערכו ונחתמו מחמת עושק ו/או הטעיה תוך ניצול מצוקתו וחולשתו (כך במילותיו של המבקש בתביעה).

12.        במסגרת התביעה הנ"ל הוגש הסעד הזמני שלפני.

13.        המשיבה טרם הגישה כתב הגנה, אולם הוגשה תגובה מטעמה לבקשה. במסגרת התגובה עומדת המשיבה על כך כי ההסכמים תקפים שרירים וקיימים. המשיבה שוללת את היות ההסכמים למראית עין וטוענת כי מדובר "בסיפור בדים" שכל מטרתו לנסות ולחלץ את המבקש מלקיים את חובתו בתשלום מזונות לבנותיו (כך במילותיה של המשיבה בתגובה).

14.        הליכים אלו פורטו כיוון שהם בעלי משמעות לדיון בבקשה שבפני.