הסכם ההלוואה, שטר המשכון ושטר המשכנתא שנחתמו ביחסים עם חב' מיסטר מאני- לא יבוטלו

פתח דבר

1.         עניינה של התובענה בבקשתה של המבקשת אורה שורץ, ילידת 1937 (להלן: " המבקשת") למתן צו הצהרתי שלפיו הסכם ההלוואה, שטר המשכון ושטר המשכנתא כהגדרתם להלן, שעליהם חתמה ביחד עם בעלה המנוח, אברהם שורץ ז"ל, יליד 1932 (להלן: " המנוח"; המבקשת והמנוח ביחד ייקראו להלן: " בני הזוג") ביחסיהם עם המשיבה מיסטר מאני ישראל בע"מ (להלן: " המשיבה"), בטלים. בהמשך לכך מתבקש בית המשפט להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 6-03-54139-01 שפתחה המשיבה למימוש המשכון שנרשם ביום 18/2/02 ברשם המשכונות על זכויות בני הזוג בדירת המגורים שלהם (להלן: " תיק ההוצל"פ").

            כפי שהצהיר ב"כ המשיבה בדיון שהתקיים ביום 30/1/07 - המשיבה לא המשיכה בהליכי ההוצאה לפועל לנוכח ההליכים התלויים ועומדים בבית המשפט, הגם שאין צו מניעה האוסר עליה לעשות כן.

רקע עובדתי

2.         המשיבה היא חברה שעיסוקה במתן הלוואות חוץ-בנקאיות.

            ביום 29/1/02 נחתם בין בני הזוג מצד אחד לבין המשיבה מצד שני הסכם הלוואה שלפיו הלוותה המשיבה לבני הזוג סכום של 338,000 ש"ח בתנאים כפי שפורטו בהסכם זה (להלן: " ההלוואה" ו" הסכם ההלוואה", לפי העניין; הסכם ההלוואה צורף כנספח א/1 לתובענה). כבטחון להחזר ההלוואה שיעבדו בני הזוג את דירת המגורים שלהם שברחוב אחד עשר 23/32 בראשון לציון במקרקעין הידועים כגוש 6286 חלקה 268 (להלן: " הדירה"). בהתאם, חתמו בני הזוג בו ביום,  29/1/02, בפני עו"ד יונתן מילר מטעם המשיבה (להלן: " עו"ד מילר") על שטר משכון (להלן: " שטר המשכון", צורף כנספח א/2 לתשובת המשיבה לתובענה) ועל שטר משכנתא (להלן: " שטר המשכנתא", צורף כנספח א/1 לתשובת המשיבה).

            אף שהדבר לא הובהר לאשורו והצדדים לא הקפידו בפניי בהבחנה שבין משכון למשכנתא, וגם נסח מקרקעין לא הוצג, נראה כי רישום המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין לא בוצע; ואולם אין זה משנה לצורך ההכרעה בתיק דנן.

            משלא עמדו בני הזוג בתנאי החזר ההלוואה כבר סמוך לאחר שזו ניטלה על ידם, וחרף מכתבי התראה שהמשיבה הפנתה אליהם (חלקם צורפו כנספח ב לתשובת המשיבה), הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי וביום 12/6/03 פתחה המשיבה את תיק ההוצל"פ לפירעון החוב על דרך מימוש הבטוחה.

            על רקע זה הוגשה התובענה על ידי בני הזוג, כאשר מלכתחילה זו נתמכה בתצהירה של המבקשת מיום 4/10/04 (להלן: " תצהיר המבקשת") והוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב (הפ 201124/04). ביום 25/10/04 הוגש גם תצהיר של המנוח בתמיכה לתובענה (להלן: " תצהיר המנוח").

            בהסכמת הצדדים ובהחלטת כבוד השופטת ר' רונן מיום 25/10/04, הועבר הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב שלו נתונה הסמכות העניינית ונפתח תיק הפ 1416/04, הוא התיק הנדון.

            לאחר שהועבר התיק לבית משפט זה, הגיש המנוח ברשות בית המשפט תצהיר משלים מטעמו מיום 1/12/04 בתמיכה לתובענה (להלן: " התצהיר המשלים של המנוח", ראו: החלטת כבוד הרשם ש' ברוך מיום 20/12/04, בש"א 24883/04).

            ביום 8/1/05 בטרם החל הדיון בתיק נפטר המנוח. במצב דברים זה, נתבקשה מחיקתו כבעל דין בתובענה, וכך אמנם קבעה כבוד השופטת י' שיצר (החלטה מיום 14/3/05).

            בנסיבות שנוצרו, ביקשה המבקשת להגיש תצהיר משלים מטעמה. משהועבר התיק לטיפולי ובהסכמת הצד שכנגד, נעתרתי לבקשה (ראו: החלטתי מיום 15/1/06) ותצהיר משלים מטעם המבקשת אמנם הוגש ביום 20/2/06 (להלן: " התצהיר המשלים של המבקשת").

טענות המבקשת

3.         בתובענה נטען כי בהחתימה את בני הזוג על ההסכם, שטר המשכון ושטר המשכנתא, ניצלה המשיבה את חולשתם הפיזית והמנטאלית - כל זאת שעה שנתנה להם "הלוואה בתנאים שלא היו ברורים להם עד תום" (ראו: סעיף 8 לתובענה וכן סעיף 9 לתצהיר המשלים של המבקשת). על פי הנטען, בני הזוג לא קיבלו כל הסבר מהמשיבה על כך שההלוואה צמודה לדולר או "על חיוב ריבית" - כך בלשון התובענה ובתצהירה המשלים של המבקשת (סעיף 6 לתובענה; סעיף 5 לתצהיר המשלים).

            והעיקר, כך נטען, לא ניתן לבני הזוג הסבר כי קימת אפשרות שיסולקו מהדירה, לא כל שכן בלא שיינתן להם דיור חלופי, מה גם שהם מטופלים בבת בגירה הסובלת מנכות נפשית קבועה של 75% (אישור הביטוח הלאומי צורף כנספח ב/1 לתובענה).

            מעבר לכך ובהתייחס לרקע להתקשרות שבין בני הזוג לבין המשיבה, נטען כי משנקלע המנוח לחובות לגופים שונים בסכום של כ-100,000 ש"ח, נוצר הקשר בין המשיבה לבין המנוח באמצעות אחד בשם פנחס מאיר (להלן: " פנחס"), שהציע למנוח את עזרתו בלקיחת הלוואה ב"שוק האפור".

            לטענת בני הזוג, אותו פנחס אמר למנוח כי הוא עצמו זקוק להלוואה, אך אינו יכול לקבלה בהיעדר אפשרות לספק בטחונות, ומשכך פנחס הציג למנוח עסקה שלפיה המנוח יטול מאת המשיבה את ההלוואה בסכום של 338,000 ש"ח, כאשר מתוך סכום זה יקבל המנוח 138,000 ש"ח לכיסוי חובותיו ואילו פנחס יקבל 200,000 ש"ח, וכי כנגד ההלוואה יתן המנוח בטחון על הדירה עד לגובה הסכום שיקבל, קרי: עד לגובה של 138,000 ש"ח. מאחר שמתכונת זו תאפשר לפנחס לקבל את "חלקו" בהלוואה, התחייב פנחס לפרוע את הריבית על מלוא ההלוואה במשך כל תקופת ההלוואה, כאשר בתום התקופה יפרעו המנוח ופנחס כל אחד את חלקו בהלוואה (סעיף 11 לתובענה).

            יצוין כי בסעיף 12 לתצהיר המשלים של המנוח שינה מגרסתו זו, במובן זה שסיפר כי חלקו בהלוואה היה 128,000 ש"ח ואילו חלקו של פנחס היה 210,000 ש"ח ועוד סיפר שהוסכם כי בסופו של יום פנחס יפרע את מלוא קרן ההלוואה בנוסף לכך שיישא בכל תשלומי הריבית (ראו: סעיף 10 לתצהיר המשלים של המנוח). את השוני בגרסאות הסביר המנוח בכך שבעת שהוגשה התובענה ובשל המחלה שבה לקה וטיפולים קשים שעבר, לא היתה בידי פרקליטו גרסתו המלאה (ראו: סעיף 9 לתצהיר המשלים).