הסכם בעניין ירושה שנחתם בידי אלמנה לקויית דעת

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באשדוד מיום י' באב תשע"א (10.8.2011) בתיק 33040/1, אשר לאחר דיון ארוך וממצה הכריע בפסיקתא:

"לאור כל האמור לעיל, בית הדין פוסק, מחליט ומצווה:

1.    על יסוד ההסכם שבין הצדדים, ינתן צו ירושה לפיו הזוכים בעזבון המנוח הם האלמנה והורי המנוח. תירשם הערה בצו הירושה לפיה העזבון לא יחולק בטרם יינתנו החלטות או צווים נוספים לענין זה.

2.    התביעה לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם לחלוקת העזבון שנחתם בין הורי המנוח לבין האלמנה, נדחית. עם זאת, ההסכם יבוצע על פי הוראות שיינתנו בעתיד, כאמור בפסק הדין הנוכחי.

3.    הורי המנוח יגישו לרשם המקרקעין באשדוד בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת האלמנה בהתאם לסעיף 4 במסמך "הסכמות צדדים למתן צו ירושה" שצוטט בתחילת פסק דין זה. בהערת האזהרה יירשם כי היא תימחק לפי החלטת בית הדין הרבני. עם ביצוע רישום ההערה, תוגש לנו הודעה אליה יצורפו הבקשה לרישום הערת האזהרה, החלטת רשם המקרקעין ונסח רישום. ההודעה על נספחיה תומצא ישירות גם אל ב"כ האלמנה או אל אחד מאפוטרופוסיה, אשר רשאים להתייחס לכך תוך 15 יום מעת ההמצאה. אישור על ההמצאה יצורף להודעת ב"כ הורי המנוח. לאחר המועד האמור, וככל שלא תהיה מניעה לכך, יתן בית הדין צו חלוקת עזבון (חלקי) לפיו הנכס במושב [ב"ח] יירשם במלואו על שם הורי המנוח בחלקים שווים. נוסח מוצע לצו זה יצורף להודעה ע"י ב"כ הורי המנוח.

4.    התביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי נישואי המנוח והאלמנה בטלים, נדחית.

5.    הצדדים יגישו תוך שלושים יום הודעות בכתב (עם העתק ישירות לצד שכנגד) ובהן יתייחסו לשאלות שנשארו פתוחות, בענין הסכם הפשרה עליו קיבלו בקנין בבית הדין ובענין הכתובה, כמבואר בפסק דין זה. בית הדין ממליץ לצדדים לנהל ביניהם משא ומתן ולהגיע להסכמות שיוגשו לאישור בית הדין.

6.    מזכירות בית הדין תקבע מועד לפי היומן לדיון בשאלות הטעונות עדיין הכרעה.

7.    בית הדין ישקול מינוי מנהל עזבון, אם תוגש בקשה מתאימה.

8.    הצדדים זכאים לערער לבית הדין הגדול על פסק דין זה, תוך שלושים יום.

9.    מזכירות בית הדין תעביר העתק פסק דין זה גם אל בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי במחוז באר שבע והדרום."

רקע עובדתי

בתאריך כ"ו בטבת תשס"ב (10.1.2002), נישאו המערערת ו[אלמוני] (המנוח) זל"ז כדמו"י, ועברו להתגורר בדירה הרשומה ע"ש הורי המנוח, המשיבים בערעור שלפנינו, בעיר אשדוד.

על פי בדיקה פסיכולוגית שנערכה בשנת 1985 ע"י משרד הרווחה, עלה כי המערערת לוקה בפיגור שכלי קל. ע"פ טענות ב"כ המערערת וכמשתמע מדברי בית הדין, גם המנוח היה מוגבל חלקית בשכלו.

ביום ג' בתשרי תשס"ז (25.9.2006) נהרג המנוח בתאונת עבודה טרגית במקום עבודתו, במפעל [כ"מ].

ביום כ"ג כסלו תשס"ז (14.12.2006) הגיש אבי המנוח לבית הדין באשדוד בקשה למתן צו ירושה על עזבון המנוח, ובבקשה כתב כי יורשי המנוח כולם בגירים. בתאריך כ"ד בטבת תשס"ז (14.1.2007) התקבלה הודעת ב"כ היועמ"ש לממשלה כי אין בכוונתו להתערב בבקשה.

ביום א' בניסן תשס"ז (20.4.2007) התייצבו הורי המנוח, אלמנתו, בני משפחה נוספים וכן עד ששמו [נ' פ'] בבית הדין. כמקובל בדיונים בתיקי ירושה בהסכמה, התקיים הדיון בפני מותב דן יחיד. הצדדים הגישו לבית הדין מסמך הסכמות בעניין העיזבון. במהלך הדיון התברר לבית הדין כי האלמנה זקוקה לחליצה. לאחר עריכת החליצה ביום ט' ניסן תשס"ז (28.3.2007) ניתן בתיק הירושה פסק דין הנותן תוקף להסכמות בעניין הירושה. בטרם נמסר פסק הדין בענין הירושה, הגישה האלמנה לבית הדין בקשה "להקפיא" את מתן צו הירושה. על פי הוראת בית הדין, הגיש ב"כ האלמנה ביום כ"ח באייר תשס"ז (16.5.2007) בקשה בה פרט את הנימוקים לבקשה "להקפיא" את צו הירושה.

בנוסף לכך הגישו אחי האלמנה לבית הדין חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר [מ' ז'], מיום כ"ו באייר תשס"ז (14.5.2007), הכותב בסיכום חוות הדעת: "הנ"ל מתאימה לקריטריונים של פסולת-דין". (ד"ר [מ' ז'] הודה מאוחר יותר בבית הדין כי הוגשו נגדו בעבר כתבי אישום בהם הוא הואשם בבימ"ש השלום והורשע בגין מתן שתי חוות דעת פסיכיאטריות כוזבות).

ביום כ"ז באייר תשס"ז 15.7.2007 התקבלה בבית הדין בקשתו של ב"כ היועמ"ש לממשלה לעכב את צו הירושה, בכותבו כי "הסכמתה של המבקשת לשיפוט בית הדין הנכבד... לא הייתה תקפה שכן עקב מצבה זקוקה היא לאפוטרופוס על גופה ורכושה אשר לא מונה לה על ידי בית המשפט לענייני משפחה."