הסדרת דרך העסקתם של משגיחי כשרות בבתי העסק השונים - פסקדין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור גב' גילה פרימק ומר פנחס הומינר; עב' 1553/08), במסגרתו נדחתה ברובה תביעתו של המערער כנגד המשיבים.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. המשיבה 1 - מאפיית האחים חבה בע"מ (להלן: המאפייה) - הנה חברה פרטית העוסקת באפיית לחם ודברי מאפה שונים. המשיב 2, מר עובדיה חבה (להלן: המשיב), הינו אחד מבעליה.

3. המערער, מר יוסף גולדשטיין, עבד במאפייה כנאמן כשרות - מטעם בד"ץ העדה החרדית - החל מיום 1.12.98 ועד יום 5.8.01.

4. ביום 17.3.08 - סמוך לשבע שנים ממועד סיום עבודתו - הגיש המערער תביעה בבית הדין האזורי כנגד המשיבים, במסגרתה דרש תשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי מחלה, הפרשי שכר, גמול שעות נוספות בגין עבודת לילה, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

5. המשיבים טענו בכתב הגנתם כי המאפייה כלל לא הייתה מעסיקתו של המערער, אלא בד"ץ העדה החרדית. טענה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי על סמך ההלכה הפסוקה הקובעת כי מעסיקו של משגיח כשרות הינו, ככלל, בית העסק בו הוא מבצע את תפקידו.

6. בית הדין האזורי קיבל את טענת המשיבים לפיה עבודתו של המערער הובאה לידי סיום "לאחר שהתובע מעל בתפקידו, ישן בזמן העבודה, בכך התרשל בביצוע תפקידו כמשגיח כשרות, בהפרשת חלה ובמטלות אחרות שנבעו מתפקידו זה וגרם לעיכוב הייצור במפעל". בית הדין נתן אמון בקשר לכך בעדותו של מר עופר חבה, מנהל המשיבה, ממנה עלה כי המערער ישן בזמן העבודה באופן שיטתי ולא ביצע את המוטל עליו; לא תיקן את דרכיו על אף התראות וביקורות; כתוצאה מכך הלינו מנהלי המאפייה בפני בד"ץ העדה החרדית על התנהלותו; ולאחר שהתלונות נבדקו ונמצאו מוצדקות - נשללה כשירותו של המערער מלשמש כנאמן כשרות במאפייה וכתוצאה מכך הובאה עבודתו לידי סיום. בית הדין התבסס לצורך קביעות עובדתיות אלו גם על עדות המערער בעצמו; תצהירו של מר ישראל אייזנשטיין, משגיח כשרות מטעם בד"ץ העדה החרדית; ואישור בכתב שהוצא על ידי בד"ץ העדה החרדית וצורף לתצהירו של מר חבה.

7. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער לפיצויי פיטורים מהטעם שסיום עבודתו נבע מהפקעת כשירותו כנאמן כשרות על ידי בד"ץ העדה החרדית, ולא מיוזמת המאפייה. מעבר לצורך קבע בית הדין כי ממילא לא זכאי המערער לפיצויי פיטורים או חלף הודעה מוקדמת כאשר סיום עבודתו נבע מעבירות משמעת שלא אפשרו את המשך העסקתו במאפייה. בית הדין הבהיר כי גרסתו של המערער בנוגע ליחס משפיל כלפיו, איומים ואלימות, ועבודה בתנאי עבודה "עם סיכון אישי בטחוני" - לא הוכחה ואף הייתה בלתי מהימנה.

8. בית הדין האזורי הוסיף ודחה את דרישותיו של המערער לדמי מחלה (לאחר ששוכנע כי כרטיס הנוכחות של המערער הוחתם בימי היעדרותו הנטענים והוא קיבל בגינם שכר); לקבלת גמול שעות נוספות בגין שבועיים מכל שלושה שבועות של עבודה (נוכח קביעתו כי המערער ישן במהלך עבודתו ולכן כלל אין מדובר בשעות עבודה); לגמול עבודה בימי "שבתון" (מהטעם שנטענה באופן סתמי ולא הוכחה); לפדיון חופשה (נוכח התיישנות); לשכר עבודה בגין חודש אוגוסט 2001 (משלא הוכח כי עבד בימים אלו); ולפיצוי בגין עוגמת נפש (בהעדר עילה המצדיקה פיצוי כאמור).