הסדרי שהות של בת עם אביה שבעברו פגיעות בבנות משפחה – כיצד?

לפני בית הדין מונח ערעורה של האם על החלטת בית הדין לאמץ את מסקנות מכון [...] הממליץ לחתור לקיום הסדרי שהות נרחבים וחופשיים בין האב לבתו.

הצדדים הופיעו לפנינו וטענו טענותיהם באריכות. בתיק בית הדין מסמכים רבים מאוד הנותנים לנו תמונה מלאה המבהירה את הדברים באופן שאין לנו צורך בהכרח בהרחבת הדברים על ידי הצדדים.

הערעור הוא במסגרת המאבק בין ההורים. אך ליבת העניין היא שלומה ובריאותה הנפשית של בתם הקטנה של הצדדים, ובית הדין כ'אביהם של קטינים' חייב לבחון אותה לגופה באופן שטיעוני הצדדים, גם אם יש להם משמעות לגבי הסכסוך שביניהם, לא בהכרח יוכלו להשפיע ולא בהכרח יש להם משמעות לגבי החלטתנו בבואנו לבחון העניין שלפנינו. הדיון הוא על טובתה של הילדה, ואין בטיעונים של הורה או בוויתורים והסכמות שלו כדי לאפשר ולגרוע מהעיסוק בטובת הקטין, שהיא המדד הכמעט יחידי בהוראות שניתן ובפסיקה שנפסוק.

לפני בית הדין עומדים דברי המדרש (ויקרא רבה פרשת בחקותי פרשה לז סימן ד) שהובא בתוספות (תענית ד, א) שזו לשונו:

[יפתח] היה יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס, אמר: "אני מלך ואלך אצל פנחס?" ופנחס אמר: "אני כהן גדול ובן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה?" בין דין לדין נספת ההיא עלובתא, ושניהם נתחייבו בדמיה: פנחס – נסתלקה ממנו רוח הקודש, הדא הוא דכתיב "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, לפנים ה' עמו", יפתח – נישול אבר אבר ונקבר הדא הוא דכתיב (שופטים יב) "ויקבר בערי גלעד", "בעיר גלעד" לא נאמר אלא "בערי" – מלמד שהיה נישול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה.

חובתם של שני מנהיגי הדור הייתה לחשוב על טובתה של בת יפתח, ולהתעלם מכבודם האישי (אף שלכל אחד מהם הייתה טענה המוצדקת בעיניו). חובתם של דייני ישראל לעמוד על המשמר שלא תארע תקלה על ידם לילד מילדי ישראל, וחייב הדיין לראות בכל מקרה המובא לפניו כאילו היו הדברים נוגעים לילדו וכדברי התשב"ץ בתשובה (חלק ב סימן ח).

נקדים תחילה את העובדות בערעור שלפנינו:

הצדדים נישאו בתמוז התשע"ג (7.13), מנישואין אלו יש לצדדים בת משותפת ילידת ניסן התשע"ה (3.15). חודשים מספר אחרי לידת הבת עזבה האישה את בית הצדדים. לטענת האישה עזיבתה את בית הצדדים הייתה עקב מעשים מגונים שעשה האיש אחרי הנישואין, כשמלבד זאת גילתה שהתנהגות זו של האיש הייתה עוד בנערותו, התנהגות שלא טופלה:

האיש – האב פגע פגיעות מיניות (מעשים מגונים) בבנות משפחתו לפני הנישואין, פגיעה אחת הייתה באחותו, בהיותו בן ארבע־עשרה והיא בת תשע, ופגיעה נוספת במי מבנות משפחתו בהיותו בן עשרים ושתיים (פגיעה שמהותה לא ידועה לנו מפני שהאב מסרב להסרת החיסיון על דוח התאמה לטיפול שהכינה עמותת 'שלום בנייך'). לאחר הנישואין פגע האיש פגיעה מינית נוספת כשצילם את אחיות האישה במקלחת. לפני בית הדין הוצג מכתב שכתב האיש ובו מודה על התנהגות לא הולמת שפגעה באישה ובמשפחתה, במכתבו כתב שהוא נמצא בטיפול מקצועי ומתחייב לקבל כל טיפול שיידרש כדי שיצליח להתגבר על נטיותיו הפסולות. מכתב זה חתום וסתום והאיש טוען שההתנהגות המדוברת בו היא צפייה בסרטים פורנוגרפיים ואוננות (אך אם כך לא ברור מה היא הפגיעה במשפחתה).

במסגרת ניסיון להגיע לשלום בית פנה האיש לעמותת שלום בנייך, חשף בפניה את הנתונים על התנהגותו, על פי דבריו ובדיקות העמותה הוכן דוח התאמה לטיפול והוגשו המלצות לטיפול, עם הנחיות והתנאות. יש לציין שהאיש, האב, התנגד להסרת החיסיון על דוח זה וכך נמנע מאיתנו להיות מודעים לפרטי הפרטים של התנהגותו – דבר שכשלעצמו אמור להיות עילה לקבלת הערעור מפני שללא בחינת ובדיקת המלצות אלו, שהיו הבסיס להוראות בית הדין לאב לעבור טיפול כתנאי להסדרי שהות חופשיים, אין אנחנו יכולים לבדוק את אמיתת הדברים, ואיך אפשר לאפשר הסדרי שהות במצב שכזה שעל כל פנים הווי לכל הפחות ספק סכנה לילדה וכפי שיתבאר?

הסירוב לאפשר לנו לעיין בדוח מוכיח שהאב מנסה להסתיר מאיתנו דברים. עם זאת המסמכים הרבים שבתיק יש בהם כשלעצמם כדי להבהיר הדברים וכדי לתת הכרעה בערעור המונח לפנינו. לכן נסקור תחילה את העולה מהם.

ביום י"ג בשבט התשע"ז (9.2.17) ניתן תסקיר לשכת הרווחה שבו נכתב בין השאר:

האב הופנה לטיפול בעקבות הניסיון האובדני שעשה לאחר פרידת הצדדים. בדיווח נכתב כי האבחנה היא דיכאון והתמכרות לאינטרנט. עוד ציין כי נושא מרכזי בטיפול היה מעקב אחר ההתנהגויות הלא־מסתגלות אשר עשויות לסכן את האב, משפחתו ושמו הטוב. נכתב כי האב שולל אובדנות או מסוכנות לעצמו או לאחרים. עוד נכתב כי למרות העדר סימנים גלויים לדיכאון האב מתמודד עם מצוקה רבה, גם אם מוכחשת. הטיפול מתמקד בהתבוננות פנימית, זיהוי תחושות גופניות ונפשיות ויחסים בין־אישיים.

הוצג בפנינו מסמך בדיקה של התאמה לטיפול מעמותת 'שלום בנייך' (שהתמחותה באיתור וטיפול בפגיעות מיניות, נפגעים ופוגעים).

ממסמך הבדיקה מיום 19.7.16 עולה כי האב פגע מינית בשתי בנות משפחה קטינות.

פגיעה אחת התרחשה כשהאב היה בגיל ארבע־עשרה–חמש־עשרה.

הפגיעה השנייה התרחשה כשהאב היה בגיל עשרים ושתיים.

כמו כן עולה כי האב הסריט את אחיותיה של האם במכשיר הפלאפון שלו, עת התקלחו.