הסדרי ראייה ונזיפה בצדדים אשר מנצלים לרעה הליכי משפט - פסקדין

פתח דבר

1.         לצערי, נראה לי כי ההורים שבפני אינם מפנימים את המציאות בה הם חיים, ומסרבים להכיר בכך שיש ויהיו מצבים שבהם על כל אחד מהם להשלים עם רצונו ועם קיומו של "האחר", ולהסתפק במילוי רצונותיו באופן חלקי בלבד. וכשנתקלים הם בקושי לממש את מלוא מאווייהם, סבורים הם כי החובה לדאוג לכך מוטלת על ביהמ"ש, ומיד פונים הם בבקשה או בתביעה.       מנערים הם חוצנם מכל אחריות בוגרת, ו"מגלגלים" הם את מחדליהם לפתחו של ביהמ"ש ואומרים: "יואיל בית המשפט להחליט לגבי ילדתנו. אנחנו, איננו מצליחים!"

            כך היא האינטרפרטציה שלהם לביטוי: "הכל שפיט".

2.   לשם הכרעה במאבקים "אימתניים" אלה שבין ההורים, הם מעסיקים ומטרידים את כולם:

      את המותב הקבוע הדן בתביעותיהם בבית משפט זה,

      שני שופטים תורניים (שהרי לא עולה על דעתם להמתין קמעא, הן הבקשות שהם מגישים הן כל כך "בוערות"),

      את מנהלת מרכז הקשר,

      את העו"ס,

      ואפילו מומחה לבדיקת מסוכנות,

      ופונקציונרים נוספים.

גופו של עניין

3.         ומעשה שהיה, כך היה:

      החששות המוגברים והמועצמים של האם, הם שהיו בסיס ההסדר להפגיש בין האב לתינוקת רק במרכז הקשר.

      האב התחנן (!) בפני ביהמ"ש לאפשר לו לפגוש בקטינה שלא במרכז הקשר. ככל אב אחר מבקש הוא לבוא לקחתה מבית האם, להיות עם הקטינה את הזמן הקצוב, ואז להחזירה לבית האמא. אך האם, אחוזה בפחדיה, לא הסכימה בשום אופן. יעויין בפרוטוקול עד כמה "התפתלה" בניסיונות להצדיק התנגדות זו.

      ממש עובר להחלטה המורה על שינוי הסדרי הראיה (כבקשתו של האב), התרצה האב וויתר על בקשתו, ומשכך (ורק בשל כך) ההסדר לא שונה.

      המהפך הראשון אירע ביום 6.6.07, שאז בקשה האם לחזור בה  מהתנגדותה, הסירה את כל חששותיה והסכימה שהסדרי הראיה במרכז הקשר יופסקו, והאב יבוא לקחת את הקטינה מבית מגורי האם.

      או אז בא המהפך השני. האב חזר בו מרצונו העז, ומתחינותיו לאפשר לו להיות כאחד האדם ולראות את הקטינה שלא במרכז קשר.

מעתה הוא חושש מפרובוקציות של האם, ו"ממלכודות" שתטמון לו למען תוכל להפילו בפח ולהתלונן כנגדו, ועל-כן הוא שב אחור ונסוג מכל בקשותיו.

      עתה הגיע תור המהפך השלישי. האם שנעתרה לבקשת האב, והסכימה להסדרי ראיה מחוץ למרכז הקשר, אינה מוכנה לשמוע עוד על "שיבת ציון". היה לא תהיה כזאת; בשום פנים לא תסכים כי ההסדרים ישובו להיות במרכז הקשר; משוכנעת היא כי  כל רצונו של האב הוא ל"טרטר" אותה בימי שרב עם תינוקת אל מרכז הקשר; כל רצונו של האב הוא כמובן "להתיש" אותה, שהרי מדובר ב"משימה קשה במיוחד, ובאופרציה שלמה שמצריכה את האם לנסוע מביתה ברמת-גן למרכז הקשר בתל-אביב". ולשם כך הוא מוכן להטעות את בית המשפט. אין לה הכספים לכך והיא מצויה על סף "חרפת רעב"!! (הביטויים "הציוריים" הם מתוך כתבי טענותיה).

לפתע נשכחו החששות לחטיפה, לאלימות, נשכח הצורך לפיקוח.... הכל הושלך הצידה. יש מטרה חדשה, והיא מקדשת את כל המאבקים!!

4.         האוזן שומעת, העין קוראת, והדברים לא נתפסים. הייתכן? "ההיו הדברים מעולם?"