הסדרי ראייה בין סבא לשני נכדיו

רקע:

זוהי תביעה לקיום הסדרי ראייה בין התובע -סבא לשני נכדיו: ש בת 13 שנה (להלן: " ש") וב (להלן: " ב")  בן 10 שנים.

אביהם של הקטנים נפטר ביוני 2005  לאחר מחלה ממארת. הסב הוא אביו.

בין האם לבין משפחת האב מתקיים סכסוך משפטי קשה סביב מחלבה שהקים האב המנוח אשר לטענת הנתבעת נגזלה מידי האב בסמוך לפטירתו. הנתבעת טוענת כי בני משפחתו של בעלה המנוח עשו מיד לאחר פטירתו ועד היום, כל אשר לאל ידם לנשל אותה ואת ילדיה מכל זכויותיה במחלבה. הם אף נקטו נגדה באלימות  פיזית ומילולית. שוטרים הגיעו אל הבית ונטלו ממנה רכב שהיה שייך לאב המנוח כשהקטינה צורחת שזה רכבו של אבא. כתוצאה מהסכסוך המשפטי המתנהל עד עצם היום הזה, חל נתק בין משפחת האב (לרבות הסב) לבין התובעת וילדיה. יש לציין שבטרם החל הסכסוך המשפחתי, הקשר בין הסב לבין הנכדים היה קשר חם ואוהב. הנתבעת מוסיפה וטוענת שלא ניתקה את הקשר בין הסב לנכדיו למרות היחס שקיבלה ממנו. התובע עצמו ניתק את הקשר עם נכדיו מיד לאחר פטירת בנו ובאופן מפתיע התקשר לאחר פרק זמן של כשנה וחצי (בדצמבר 2007) וביקש לראות את נכדיו. התובעת הבליגה ונתנה הסכמתה לכך. במפגש שהתקיים הסב שיתף לדבריה  את הנכדים בסכסוך המשפחתי והסית אותם נגדה וחזר ונעלם מחייהם לפרק זמן ממושך לאחריו שב וביקש לחדש את הקשר. הדבר קרה עם הגשת התביעות המשפטיות בעניין המחלבה שבמחלוקת. לטענת הנתבעת המניע לרצון להמשך הקשר איננו נובע מהדאגה לטובת הילדים.

לטענת התובע הנתבעת מונעת מילדיה לראות אותו אף כי הם רוצים בכך מאוד. הנתבעת חזרה וסיכלה את החלטות בית המשפט בכך שלא קיימה שתי החלטות של בית המשפט, לא יצרה קשר עם יחידת הסיוע. לא הביאה את הקטינה לשיחה עם בית המשפט. הנתבעת איננה פועלת ממניעים של טובת הקטינים אלא מתוך רגשי  שטנה כלפי  התובע.

קביעותיה של פקידת הסעד אינן מאוזנות ומוטות לטובת הנתבעת ואינן משקפות את  טובת הקטינים. גם מורתו של הקטין קרובה לנתבעת ולכן הביעה עמדת תומכת באם ולא בצורך האמיתי של הקטין לפגוש אותו. בכך היא נמנעת מלסייע לקטין בריפוי הכאב הנובע מאובדן אב. הסב יכול היה להעניק לקטין  עזרה ותמיכה רגשית  ולהוות  עבורו  זיכרון של האב.

 התובע לקח חלק פעיל בגידול נכדיו ולכן יש חשיבות לשמר איתו על  הקשר. מה גם, שהסב איננו אדם צעיר.  טובת הילדים היא  שמשפחת אביהם לא תימחק מתודעתם ועל כך גם עמדה העו"ס.

דיון

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,תשכ"ב-1962, סעיפים 14,15,17 (להלן: " החוק") מגדיר את ההורים כאפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם  ומעניק להם שיקול דעת עצמאי להחליט  מהי טובת ילדיהם ומה דרוש  לרווחתם. מכאן  שכל עוד ההורים ממלאים חובותיהם כלפי ילדיהם וכל עוד לא הוגבלה אפוטרופסותם  אין לאדם, זולת ההורים, כל מעמד בכל שאלה הנוגעת לילדיהם הקטינים.

הזכות  שהוענקה  לסבים ביחס  לנכדיהם, נקבעה בסעיף 28א לחוק  :

" מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין".

סעיף זה הוסף לחוק ב- 1975,בשל  צוק העיתים, לאחר מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים כשחללי המלחמות הותירו אחריהם ילדים קטינים ולבית המשפט לא הייתה סמכות לחייב קשר בין הורי החללים  לבין הילדים שנותרו  יתומים, במקרה שבן הזוג הנותר בחיים מנע את הקשר בין הילד לבין הוריו של הנפטר.

בדברי ההסבר להצעה לתיקון החוק הודגש הצורך בתיקון משום   שמעמד הסב והסבתא, לא היה  מוסדר   ולבית המשפט לא הייתה סמכות להתערב. היה צורך בהוראת חוק מפורשת כדי להעניק סמכויות לבית המשפט לחייב את הקשר בין הורי הנפטר לבין נכדיהם. (ראה עוד דברי ההסבר להצעת החוק, הצעות חוק תשל"ה, 434 ודברי הכנסת כרך 75, ע' 311-309).

על הסיבות לתיקון הספציפי לחוק ועל מעמדם של הסבים עובר לתיקון עמד כב' השופט אלון בע"א 121/79 - פלוני ואח' נ' פלונית פ"ד לד(2), 253.

על הייחודיות של התיקון לחוק והזהירות הרבה שעל בית המשפט לנהוג בהפעלת שיקול דעתו בבואו להורות על חיוב של המשך הקשר בין סבים לנכדיהם ועל הצמצום בהפעלת שיקול הדעת עמד  כב' השופט אלון באותו פסק דין (מול פיסקה 7 לפסק הדין) כדלקמן :

"העיקרון שביחסי סב-סבה ונכדים, המונח ביסוד ההוראה שבסעיף 28א הנ"ל, אינו טעון הסבר: מושרש הוא עמוק ברגשי אנוש וביחסי בני משפחה לדורותיה. אך אופן ישומו ודרכי ביצועו, במיוחד כאשר השאלה באה לכלל דיון והכרעה לפני בית-המשפט, מחייבים זהירות מרבית; זהירות זו, תנאי קודם היא לכל מעשה פסיקה בתחום הרגיש של דיני משפחה, והצורך בה גדול הוא במיוחד בענייננו. כבכל נושא שבתחום זה, שבו מדובר בשלומו ובעתידו של קטין, הכלל המנחה והקובע בכל החלטה שהיא, הוא טובתו של הקטין. הדבר המיוחד הנוסף בנושא שבסעיף 28א הוא בכך שמדובר בו - בדרך כלל - באשה צעירה, שזה עתה שכלה את בעל נעוריה, ולאחר שהתגברה על מכאובה מבקשת היא להינשא ולשקם מחדש את עולמה, ואך טבעי הוא כי בנפשה משמשים בערבוביה השאיפה לעתיד יותר טוב והרצון לניתוק מן העבר שהמר לה, ועם כל מה שקשור עם עבר זה, וכל אלה מפתחים רגישות מיוחדת. משום כך, דרך משל, מדובר בסעיף 28א רק לעניין זכותם של ההורים השכולים ולא ניתנת זכות דומה לקרובים אחרים המנויים בסעיף 80 לחוק

מידת הצמצום בפירוש זכות הורי ההורים שבסעיף 28א וביישומה להלכה ולמעשה, הרי אין ספק בכוונת המחוקק וברצונו לקיים באיזו צורה שהיא את זכותם האנושית האלמנטרית של הורים שכולים לבקר ולראות את הנכד שהשאיר אחריו בנם שנפל בקרב או מת בדרך אסון. "

בבר"ע  (חיפה) 759/00 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) ניתן ביום 4.12.00, מתייחס  כבוד ס' הנשיא השופט יעקוב- שווילי אל הנסיבות בהן ראוי יהיה לקבוע הסדרי ראייה בין סבים לנכדיהם  ומתי יהיה נכון להימנע מלעשות כן :

" סדרי הראייה של הסבה עם הילדים אינם באים לשרת רק את הסבה אלא בעיקר את טובת הילדים (ראה לעניין זה 121/79 פלוני,פד לד(2) בעמ' 262) ואם הסבה אינה ראויה, או שהסכסוכים והמתחים בין הסבה לבין האב עלולים להשליך על הילדים ולהזיק להם אפשר שראוי להעדיף הימנעות מפגישות בין הסבה לילדים."