הסגרת סמי קקון לצרפת לצורך העמדתו לדין בעבירות רצח וגניבה - פסקדין

השופט ס' ג'ובראן:

1.        בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' נועם) הכריז על סמי קקון - המערער לפנינו - כבר-הסגרה לצרפת לצורך העמדתו לדין בעבירות רצח וגניבה. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית-משפט זה.

העובדות הצריכות לעניין

2.        ביום 2.5.1997 נרצח רוג'ר סומראז (להלן: המנוח) ביריות אקדח, בעת ששהה במשרדו בפריז שבצרפת. המנוח היה בעלים של חברה שעסקה בסחר ביהלומים ואבנים יקרות.

3.        מחומר הראיות שהועבר על-ידי הרשויות בצרפת עולה, כי בסמוך לחודשים ינואר או פברואר 1997, הפקיד המנוח בידי המערער אבן יקרה בשווי של כ- 170,000 דולר וכן אבן יקרה נוספת של ארבעה קראט, על-מנת שימכרן לגורם שלישי, אלא שהמערער לא מכרן ולא השיב למנוח את שוויין בכסף. בחלוף זמן, העביר המערער, שלא התכחש לחובו, המחאה בנקאית למנוח בסך 105,000 ליש"ט, שלא כובדה על-ידי הבנק ולאחר דין ודברים ביניהם קבעו השניים להיפגש ביום הרצח במשרדו של המנוח, בכדי להסדיר את החוב. פגישה זו אכן נערכה ומספר שעות לאחריה נמצא המנוח ירוי בראשו ובחזהו מאקדח בקוטר 7.65 מ"מ, ללא רוח חיים, כשהכספת במשרדו פתוחה וחלק מן התכשיטים בה חסרים. האקדח שבאמצעותו נורה המנוח לא נמצא על-ידי המשטרה הצרפתית. כבר בערבו של אותו היום נמלט המערער מביתו ועזב את צרפת. בחלוף מספר ימים טען בשיחות טלפון שקיים עם בני משפחתו ועם חוקרי משטרת צרפת, כי היה עד לרצח המנוח וכי בשל כך נמלט על נפשו פן יאונה לו רע מידי הגורמים המעורבים ברצח. לאחר כחודש וחצי, ביום 17.6.1997, הגיע המערער לישראל.

4.        בחלוף שלוש שנים, ביום 21.4.2000, הוצאה בקשת מעצר בינלאומית כנגד המערער על-ידי שופט-חוקר צרפתי.

5.        כעבור כארבע שנים נוספות, ביום 3.3.2004, נתקבלה מאת ממשלת צרפת, באמצעות שגרירות ישראל, בקשה רשמית להסגרתו של המערער לידיה של צרפת כחשוד ברצח המנוח. ממשלת צרפת ביקשה להסגיר לידיה את המערער לצורך העמדתו לדין בתחומה, בגין עבירת רצח לפי סעיפים 221-1 ו- 221-3 לחוק העונשין הצרפתי, ועבירת גניבה לפי סעיף 311-1 ו- 311-3 לחוק העונשין הצרפתי.

6.        ביום 31.12.06 נשפט המערער בצרפת בהיעדרו ונדון לשלושים שנות מאסר. עם זאת, הודיעה ממשלת צרפת, כי אם יוסגר המערער לידיה, ייערך משפטו מחדש והוא יזכה להליך משפטי מתחילתו בגדרו תינתן לו מלוא האפשרות להתגונן. יש לציין, כי במועד ביצוע העבירות המיוחסות, היה המערער בעל אזרחות ישראלית, אך אין מחלוקת שלא היה תושב ישראל. שרת המשפטים של צרפת הודיעה, כי אם יורשע המערער ויוטל עליו עונש מאסר, יוכל לבקש לרצות את עונשו בישראל, בהתאם לאמור באמנה האירופאית להעברת נידונים למדינת אזרחותם.

7.        היועץ המשפטי לממשלה הגיש לבית-המשפט המחוזי בירושלים עתירה להכרזתו של המערער כבר-הסגרה לצרפת.

8.        ביום 12.7.07, נעתר בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם) לבקשה והכריז על המערער בר-הסגרה לצרפת. בית-המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי הראיות המצורפות לבקשת ההסגרה עומדות בתנאי סעיף 2א לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה) לצורך הכרזה על המערער כבר-הסגרה.   

           מכאן הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

9.        הטענות שהועלו על-ידי הצדדים וטעונות הכרעה מצטמצמות לשני נושאים שבמחלוקת: האחד, האם הראיות שהועברו על-ידי רשויות התביעה בצרפת מספיקות להרשעתו של המערער באותן עבירות - רצח וגניבה - על-פי הדין הישראלי ובכך עומדות במבחן הראייתי הקבוע בסעיף 9(א) לחוק ההסגרה? והשני, סוגיית השיהוי.

           בא-כוח המערער טוען, כי הראיות שצורפו לבקשת ההסגרה אינן מספיקות כדי להעמיד את המערער לדין על עבירות אלה בישראל ומשכך לא השתכללו התנאים להכריז עליו כבר-הסגרה. עוד מוסיף וטוען הוא, כי הבקשה להסגרתו של המערער לוקה בשיהוי משמעותי, שכן ממועד הרצח, בשנת 1997, ועד להגשת הבקשה הפורמאלית להסגרה חלפו כשבע שנים, ועד היום עברו כבר כעשר שנים. שיהוי ניכר זה פוגע לטעמו בתקנת הציבור באופן המצדיק את דחיית בקשת ההסגרה.

           מנגד, טוענים באי-כוח היועץ המשפטי לממשלה, כי ממכלול הראיות שהועברו על-ידי הרשויות מצרפת יש כדי לבסס כתב אישום כנגד המערער בגין עבירות רצח וגניבה, על-פי המבחן הראייתי הנוהג בישראל. עוד טוענים הם, כי אין לראות בתקופה שחלפה משום שיהוי שיש בו להביא לדחיית הבקשה, לאור ההליך המורכב שקדם להגשת בקשת ההסגרה הפורמאלית.

דיון

10.      האם הראיות שהועברו על-ידי רשויות התביעה בצרפת, על-מנת להכריז על המערער כבר-הסגרה לצרפת, מספיקות להרשעתו של המערער באותן עבירות  - רצח וגניבה - על-פי הדין הישראלי? זו השאלה המרכזית העולה בפרשה שבפנינו.

המסגרת הנורמטיבית

11.      סעיף 1 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה) קובע: