הניני אזדהאר נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים בעניין אי כושר מיום 4/11/09, אשר ישבה מכוח פסק דין מיום 27/1/09 (בתיק בל 11062/08) (להלן: פסק הדין), ודחתה את הערר שהוגש לה בעניינה של המערערת.

בפסק הדין נאמר כדלקמן:"הריני נותנת בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים... לפיה עניינה של המערערת יושב לוועדה על מנת שתופנה לבדיקת יכולותיה התפקודיות במכון להערכה תפקודית".

אין חולק כי המערערת הופנתה למכון להערכה תפקודית. המחלוקת הינה לעניין קביעות הוועדה בעקבות אות ההערכה, והאם טעתה הוועדה באי יישום האמור בדו"ח. לעניין זה יובהר כי אין די בחוות הדעת כשלעצמה, כדי למלא אחר הוראות פסק הדין, וכי לאחר קבלת הדו"ח והעיון בו, על הוועדה להחליט האם לאור כל החומר שבתיק (הן הרפואי והן מהמכון), יש לראותה כמי שאיבדה את כושרה לתפקד במשק הבית. ככל שהוועדה אינה מקבלת את חוות דעת המכון – עליה לנמק זאת.

טענות ב"כ המערערת:א. המערערת נשלחה למכון להערכה תפקודית – ריפוי בעיסוק במרכז לשיקום בבית החולים לווינשטיין. למרות שהמרפאה בעיסוק מתארת חוסר תפקוד מוחלט, קבעה הוועדה כי התובעת יכולה לתפקד, וזאת ללא כל הנמקה.ב. הוועדה התייחסה לעניין סגירת כפות הידיים של המערערת ופקפקה בממצאי המכון להערכה תפקודית, ואף ציינה כי "הבדיקה במטבח אינה אובייקטיבית". הוועדה לא התייחסה לאף עניין נוסף מעבודות הבית ולמסוגלותה של המערערת לבצע עבודות, אלא רק לעניין סגירת כפות הידיים, ובכך שגתה.ג. עבודת המכון להערכה תפקודית הינה עבודה מקצועית ולא ברור מדוע הוועדה הטילה ספק באובייקטיביות שלה.ד. הוועדה ציינה כי המערערת הופנתה למכון להערכה תפקודית למרות ההוראה הכללית במוסד לביטוח לאומי לחדול מכך. יש חשש שההפניה למכון – הייתה ביסוד ההתעלמות מקביעותיו המקצועיות של המכון. לאור זאת מבקש ב"כ המערערת כי התיק יועבר לוועדה בהרכב אחר.

תשובת ב"כ המשיב:א. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, והמערערת אכן נבדקה במכון להערכה תפקודית.ב. אין להערת הוועדה בדבר ההוראה שלא לשלוח למכון – כל קשר להחלטתה העניינית.ג. התנהלותה של מערערת, במכון, כפי שעולה מהדו"ח, וכפי שהוועדה התרשמה הייתה מוגזמת, כאשר למשל נמנעה מלהחזיק בסבון, אך מאידך "הצליחה" להתנגד לסגירת ידיה . מקביעת הוועדה עולה כי לא הייתה כל סיבה רפואית להימנעותה לעשות כן, והמערערת פעלה באופן מוגזם בהתנהלותה ובתלונותיה. הוועדה קבעה כי מבחינה תפקודית אין לה בעיה לעבוד עם כפות הידיים פרט לעבודות קשות, ואין כל טעות משפטית בהחלטתה.

דיון:

המערערת נשלחה, כאמור בפסה"ד, למכון להערכה תפקודית. המרפאה בעיסוק שבדקה את המערערת, הגב' שרה אברבוך, כתבה כי המערערת "לא סגרה את שתי כפות ידיה... לא הצלחתי לסגור לה את כפות הידיים באופן פסיבי. לדבריהם היא לא עצמאית בלבוש, ברחצה ושירותים לפעמים אוכלת לבד (לא ברור לי איך היא מצליחה אם כאן לא החזיקה כלום בידיה)... התמונה הקלינית היא של תלות מוחלטת".

חוות דעת זו הועמדה בפני הוועדה, אלא שהוועדה, מבדיקתה שלה הגיעה למסקנות אחרות לעניין תפקודה, כשהוועדה מציינת את תמיהותיה שלה לעניין יכולת סגירת כפות הידיים של התובעת. כאמור, גם המרפאה בעיסוק הביעה בעצמה תמיהה כיצד במצבה כפי שתואר בפניה – בכל זאת מצליחה המערערת לאכול לפעמים לבד, אלא שבסופו של דבר הגיעה למסקנה כי מדובר בתלות מוחלטת.

הוועדה מציינת בפתח דבריה כי:"לא מדברת עברית. הבעל מתרגם: 'לא עושה כלום בבית יש לה בעיות בידיים בגלל סוכר. הידיים ככה שנה וחצי'. נכנסה, החזיקה ממחטה ביד. בעת הבדיקה מסרה שלא יכולה להחזיק דברים ולסגור כפות ידיים..."

יצויין כי בדיקתו של אדם מתחילה לעיתים מרגע היכנסו לוועדה. לפעמים (ובהתאם לרלבנטיות), בוחנת הוועדה את אופן הילוכו של אדם, לפעמים את אופן אחיזתו בחפצים שונים. במקרה שבפנינו מציינת הוועדה כי המערערת החזיקה ביד ממחטה. פרט זה הינו משמעותי לאור טענתה כי אינה יכולה להחזיק דבר.

בפרק ו' להחלטתה "דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה", הוסיפה הוועדה כי המרפאה בעיסוק מתארת חוסר תפקוד מוחלט וכי אינה סוגרת את כפות ידיה בכלל. אלא שהוועדה מציינת כי " בעת הראיון בפני הוועדה רופא הוועדה ניסה לסגור וליישר את אצבעות כף היד. התובעת הפעילה כוח והתנגדות דבר המעיד על כך שלא קיים מצב של שיתוק או קונטרקט ורות אלא אגרבציה לתלונותיה (הגזמה), כך שהבדיקה במטבח אינה אובייקטיבית ואף י שלציין כי באבחון הרפואי אין כל עדות לבעיות בידיים. למרות שהוועדה ערה לכך שיש אחוזים על בעיות ע"ש צווארי 10%, אין בהם כדי להשפיע עד כדי חוסר הפעלה, מה עוד שהמלווה, בעלה, ציין שאוכלת בכוחות עצמה..."

מהאמור לעיל עולה כי הוועדה עיינה בחוות הדעת של המכון התפקודי, אשר קבעה כי אינה יכולה לתפקד כלל בידיה, אך הייתה ערה לכך שגם המרפאה בעיסוק הביעה תמיהה כיצד יכולה לאכול, אם אינה יכולה לסגור כלל את כפות ידיה. אולם, מעבר לעיון בדו"ח התפקודי – התרשמה הוועדה בעצמה מהמערערת, ומהפעלת ההתנגדות לרופא אשר ניסה לסגור את ידיה. לאור זאת הסבירה הוועדה כי עצם יכולתה להתנגד, מלמדת כי אין לה שיתוק מוחלט. ודוק: לעיתים ניתן ללמוד על מצבו הרפואי האמיתי של אדם לא ממה שאומר בפיו, אלא בדרכים עקיפות, בהם פחות מודע לכך שתפקודו נבחן. כך נבחנה כאשר החזיקה ממחטה בידה, וכך כאשר הפעילה כוח התנגדות לניסיון לסגור את ידיה. הוועדה הוסיפה כי גם מבחינה רפואית אין עדות לקשיים אותם היא מציינת.

לאור זאת קבעה הוועדה כי לאחר שבחנה בשנית את כל הליקויים הרפואיים והשפעתם, כולל המסמכים הרפואיים, כי היא בדעה ש"במצבה יכולה לבצע ולתפקד בעבודות משק הבית למעט הקשות ביותר". הבדיקה שערכה הוועדה למערערת כאמור לעיל, וממצאיה שלה, מהווים הנמקה מספקת – מה גם שכאמור ספיקות מסויימים הועלו גם על ידי הבודקת במכון.

בנסיבות אלו, לא היה צורך לבדוק את כל פעולות משק הבית, שהרי עניין סגירת כפות הידיים משליך על כל העבודות שבמשק הבית.

יצויין כי לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל קשר בין הערת הוועדה כי קיימת הוראה שלא לשלוח נבדקים למכון, לבין החלטתה של הוועדה לגופה.

מכל מקום – וכאמור – אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

סוף דבר:הערעור נדחה.אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אלול תש"ע, 25 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.