הניג נ' בנין

החלטה

התביעה בתיק זה הוגשה ביום 6.5.13.

ביום 17.6.13 הגיש התובע בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, בהסתמך על המצאה מיום 9.5.13 לעו"ד דב ארבל. על בקשה זו ניתנה באותו יום החלטת כב' הרשמת אלבו ולפיה על התובע להבהיר כיצד המצאה לבא כוח מהווה המצאה כדין, כאשר אין וודאות שאותו בא כוח מייצג את הנתבע (גם) בהליך זה.

ביום 19.6.13 הגיש הנתבע, באמצעות עו"ד דב ארבל, כתב הגנה ובקשה להעברת הדיון מחמת העדר סמכות מקומית. הבקשה להעברת דיון הועברה על ידיי למתן תגובה, ותשובה לתגובה, בהתאם לתקנות.

בתגובה שהוגשה מטעם התובע (והתוספת לה) נטען, ראשית, שכתב ההגנה והבקשה להעברת דיון הוגשו רק לאחר שנתבקש פס"ד בהעדר הגנה, וכי עצם העובדה שהנתבע הגיש את שהגיש באמצעות עו"ד ארבל, מלמדת שההמצאה לעו"ד ארבל מלכתחילה, הייתה המצאה כדין ולפיכך יש להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בנוסף (ולמעשה, לחלופין), נטען שדין הבקשה להעברת הדיון להידחות שכן התביעה היא לביטול הסכם שנכרת במסגרת דיון שהתקיים בביהמ"ש העליון שבירושלים, ודי בכך על מנת להקנות סמכות מקומית לבימ"ש זה.

דין הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה להידחות. ראשית, משום שכתב ההגנה הוגש עוד בטרם ניתנה החלטה לגופו של עניין בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, אלא רק נתבקשה הבהרה, בטרם יחל הדיון בה. שנית, וגם לו הייתי אומר שהחל דיון מהותי בבקשה הנ"ל, עדיין, דינה היה להידחות לגופה. זאת משום שאין בעובדה שכתב ההגנה הוגש לבסוף ע"י עו"ד ארבל כדי להוכיח שההמצאה אליו מלכתחילה הייתה כדין. התובע צריך היה להמציא את כתב התביעה לנתבע עצמו, כל עוד לא הייתה בידיו אסמכתא ולפיה עו"ד ארבל מייצג את התובע גם בתיק הנוכחי, והעובדה שעו"ד ארבל, שאליו נשלח כתב התביעה, יידע את התובע על דבר התביעה ואף הוסמך לבסוף לייצגו בה, אינה מרפאה פגם זה. גם אין בידיי מידע אימתי הודיע עו"ד ארבל לתובע על דבר כתב התביעה וייתכן מאוד שהדבר לא נעשה מיד ביום 9.5.13 אלא במועד מאוחר יותר, ובנסיבות אלה, לא ניתן כלל לומר שכתב ההגנה הוגש באיחור (בעניין זה יש לציין שכתב התביעה הוגש ביום 6.5.13 וכתב ההגנה הוגש ביום 19.6.13, פער שאינו כה גדול). בהתחשב במכלול, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, והיא נדחית.

לעניין הסמכות המקומית – אכן, הבקשה להעברת הדיון הוגשה באופן סתמי וללא תצהיר התומך בעובדות המצוינות בה, ורק מטעם זה דינה להידחות. גם לגופו של עניין – אין נפקא מינה להשתלשלות העניינים שהובילה לקיום הדיון בביהמ"ש העליון שבמהלכו נכרת ההסכם. התביעה דנן היא לביטול ההסכם שנכרת במסגרת אותו דיון, מחמת תרמית. בהינתן כי ההסכם שביטולו מתבקש נכרת בירושלים, מתקיימות החלופות האמורות בסע' 3(א)(2) לתקסד"א בדבר מקום יצירת ההתחייבות (ההסכם נחתם בירושלים) ובסע' 3(א)(5) לתקסד"א בדבר מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים (התרמית הנטענת נעשתה במועד חתימת ההסכם בירושלים), ודי בכך על מנת להקנות סמכות לבימ"ש זה. ודוק! אין מדובר בהסכם שנחתם בין הצדדים מחוץ לכתלי ביהמ"ש וביהמ"ש רק נתבקש לתת לו תוקף, אלא בהסכם שנכרת במהלך הדיון המשפטי, בבית המשפט עצמו.

סוף דבר, כתב ההגנה מתקבל במועד שבו הוגש. הבקשה להעברת הדיון נדחית.

התיק מופנה להליך מהו"ת בהתאם לתקנות שנקבעו בפרק ז1 לתקסד"א, להחלטה זו מצורפת הזמנה לפגישת מהו"ת.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, בהעדר הצדדים.