הנדלס נ' שינין ואח' - פסקדין

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק בורר, שניתן על ידי "בי"ד צדק בני ברק בראשות מרן הגאון רבי ש.י. ניסים קרליץ שליט"א" מיום י"ב אייר תשס"ב.

יצויין כי פסק הבוררות הנ"ל אושר על ידי בית משפט זה (כב' השופט י. שפירא) ביום 28.1.04.

לטענת המבקשת, למרות חלוף זמן כה רב מאז אישור פסק הבוררות, ולמרות שהיא אישית לא הייתה צד לבוררות, עומדת לה הזכות לבקש את ביטולו של הפסק, לאור העובדה כי נושא הפסק – קביעת חובות שחייב בעלה לשעבר לנושים – משפיע גם על זכויותיה הרכושיות, והראיה לכך, כי מכוח פסק הבוררות הנ"ל הוטלו עיקולים על שתי דירות שבבעלות משותפת שלה ושל גרושה, ועיקולים אלה מונעים, לטענתה, את חלוקת הרכוש בהתאם לפסק דין שניתן בבימ"ש לענייני משפחה ב – 2007, לפיו הייתה אמורה אחת הדירות האמורות לעבור לבעלותה הבלעדית; אלא, שמאחר שהוטלו עיקולים על זכויות הגרוש בשתי הדירות, לא ניתן להעביר את הדירות בצורה שנקבעה בפסק דין הנ"ל של בימ"ש לענייני משפחה.

טענתה המרכזית בבקשתה הינה כי פסק הבוררות הושג במרמה, על בסיס חובות "פיקטיביות"; וכי על כן, אין היא חסומה מלבקש את פסק הבוררות חרף חלוף המועד הקבוע בס' 27 לחוק הבוררות.

דא עקא, גם אילו הייתי מכיר במעמדה של המבקשת להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, על אף שלא הייתה צד להליך הבוררות עצמו, הרי שדרכה חסומה בכל זאת מלהגיש את הבקשה, וזאת מאחר שכבר הגישה בקשה לביטול פסק בוררות ב-14.7.09 (ה"פ 8285/09), בה העלתה את כל אותן טענות שמעלה עתה, ובקשתה נדחתה בפסק דינו של בית משפט זה מיום 9.2.10. לא זו אף זו, ערעור שהגישה המבקשת לבימ"ש העליון על פסק דין זה (ע"א 1521/10), נדחה אף הוא ביום 30.11.11. כמו כן יוער, כי המבקשת הצהירה בדיון היום כי אכן אין טענות עובדתיות חדשות שגילתה מאז פסקי הדין האמורים, כך שאין באמתחתה של המבקשת כל בסיס חדש לטענת המרמה שמעלה עתה, שלא יכלה להעלות ושלא העלתה עובר למתן פסקי דין האמורים. אי לכך, נוצר במקרה דנן מעשה בי-דין נגד המבקשת, המונע ממנה מלהגיש שוב את אותה בבקשה להכרעה שיפוטית.

אמנם, המצב שבו נמצאה בעת הדיונים הקודמים, שבו היא מחזיקה, מצד אחד, בפסק דין מבימ"ש לענייני משפחה משנת 2007 לפיו היא זכאית לבעלות בלעדית באחת הדירות כשהיא נקייה מכל עיקול, ומצד שני, אנו כבר בשנת 2012 ועדיין רשום הגרוש כבעלים של מחצית הזכויות בדירה שאמורה הייתה לעבור אליה, כשזכויותיו מעוקלות מכוח פסק הבוררות שניתן ב- 2004 וטרם מומשו. ברם, הוסבר למבקשת, גם על ידי בית משפט זה וגם על ידי המותבים הקודמים שטיפלו בבקשותיה, בכל הערכאות, כי הדרך שבה בחרה לטפל בבעיה שנוצרה – קרי, הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות מ – 2004 – אינה הדרך הנכונה, וכאמור, דרכה חסומה לעשות כן.

כללו וסיכומו של דבר, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית על הסף.

ב"כ המשיבים מבקש לחייב את המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, מאחר שההליך שהוגש על ידה היה מיותר ושגוי מלכתחילה. אמנם, המבקשת הגישה את הבקשה ללא ייצוג פורמאלי, ברם אין בכך כדי לאיין את אחריותה להגשת הליך שדינו להידחות על הסף מן הסיבות המנויות לעיל. בהתחשב בכל האמור, אני מחייב את המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000₪.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: