הנדי נ' אליהו ואח'

פסק דין

1.התובע הוא בעל רכב פרטי, וכך גם הנתבעת מס' 1.

הנתבעת מס' 2 היא חברת ביטוח שביטחה את השימוש ברכב הנתבעת מס' 1.

2.ביום 16/10/2010, בשעה 03:00 בבוקר (ולא בשעה 15:00 אחה"צ כפי שניתן להבין מכתב התביעה), אירעה תאונת דרכים בחניון "אם-הדרך".

אין מחלוקת בין הצדדים כי שני כלי הרכב היו מעורבים בתאונה, שרכב התובע היה זכאי לזכות קדימה, ושהנזק הישיר לרכב התובע, ביחד עם שכר טירחת השמאי, מסתכם ב- 8751 ₪.

3.הנתבעת מס' 2 פיצתה את התובע בסכום של 7438 ₪ בלבד, תוך שהיא מנכה 15% מהנזק בגין מה שלדעתה מהווה "אשם תורם".

אותו ניכוי של "אשם תורם" הוא המחלוקת בין הצדדים..

4.לטענת הנתבעות, התאונה אירעה בתוך החניון כשהוא חשוך, ורכב התובע, שהגיח מימין, ואומנם היה זכאי לזכות קדימה, היה ללא אורות.

התובע מכחיש את הטענה שרכבו היה ללא אורות, וכמו כן מכחיש את הטענה שהמקום היה חשוך. לטענתו המקום היה מואר.

5.גם הנתבעת מס' 1 וחברתה, שהיתה עמה ברכב בעת התאונה, העידו שהמקום היה מואר, וממילא ברורה שאין חשיבות לשאלה אם אורות רכב התובע פעלו בעת התאונה, אם לאו.

התובע טוען שהאורות פעלו, כלומר שהוא נסע עם אורות, הנתבעת מס' 1 טוענת שלא, ונטל ההוכחה בנקודה זו הוא על הנתבעת, ולא רק שאין לי סיבה להעדיף את גירסתה בנקודה זו, אלא שממילא, לאור העובדה שהמקום היה מואר, אין גם חשיבות לשאלה.

יתרה מזו, אם המקום היה חשוך או לא מואר דיו, היה על הנתבעת להיזהר שבעתיים בתוך כל צומת בחניון שבה עליה לתת זכות קדימה.

6.לא מצאתי שהתובע התרשל באיזה אופן שהוא, וממילא לא היה מקום לניכוי "אשם תורם".

התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את ההפרש בין הנזק בפועל לבין מה ששולם (1313 ₪), וכן את הוצאות המשפט בסך 250 ₪, וכן נזק כללי ועוגמת נפש בסך 250 ₪, ובסה"כ 1813 ₪, והסכום ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום התאונה – 16/3/2010, ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, ומוסבר להם שניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.