המצאה לידי מורשה באמצעות אשתו הינה המצאה כדין

1.      1.      לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 23/5/06 כנגד המבקשים וכנגד המשיבה הפורמלית מס' 1, בהעדר הגנה.

ביום 6/4/06 הגישו המשיבות כתב תביעה כנגד המבקשים והמשיבים הפורמליים, במסגרתו הועלתה המסכת העובדתית הנטענת שלהלן-

בתחילת שנת 2004, פנה המבקש מס' 1 (להלן: "פרקו") למר רנדי שיף, נציג התובעות (שהינו אזרח קנדה), בבקשה לקבלת מימון לרכישת מניות חברת HOMI inc., על דרך מתן הלוואות לחברות המצויות בשליטתו.

בעקבות כך, נערכו שני הסכמי הלוואה-

(א)   (א)   על פי הסכם שנערך ביום 4/4/04 (להלן: "הסכם ההלוואה הראשון") המשיבה הפורמלית מס' 1 היא הלווה הפורמלית של 500,000$, שהועמדו לה באמצעות המשיבה מס' 1.

במסגרת ההסכם, פרקו והמבקשת מס' 2 התחייבו לערוב אישית להחזר ההלוואה.

ההלוואה נועדה למימון רכישת 1,000,000 מניות חברת HOMI Inc., שהופקדו בנאמנות בידי המשיב הפורמלי מס' 2, כבטוחה לפירעון.

בכתב התביעה נטען, כי טרם הושב למשיבה מס' 1 סכום כלשהו בגין קרן ההלוואה, וסכומי הריביות שנקבעו שולמו באופן חלקי בלבד.                                             

(ב)    (ב)    בהסכם שנערך ביום 15/12/04 (להלן: "הסכם ההלוואה השני") הלוותה המשיבה מס' 2 סכום של 150,000$ עבור המבקשת מס' 3, כלווה פורמלית, וזאת לצורך רכישת מניות נוספות של חברת HOMI Inc.. גם כאן, התחייב פרקו לערוב אישית לפירעון ההלוואה. מועד הפירעון נקבע ליום 15/12/07. נקבעה ריבית שנתית של 20% לשנה, שתשולם אחת לרבעון.

בכתב התביעה נטען, כי מיום 15/3/05, לא הועברו למשיבה מס' 2 סכומי הריביות המוסכמות.

       מאחר שסכומי ההלוואות לא הוחזרו, ובהתאם למוסכם, פנו המשיבות

למשיב הפורמלי מס' 2 בדרישה לקבל לידיהן 1,413,000 מניות חברת    HOMI Inc.המוחזקות אצלו בנאמנות, אך המניות טרם הועברו להן (אציין כי קיים חוסר בהירות מסויים בכתב התביעה לעניין המספר המדוייק של המניות, ובכל מקרה קיים ויכוח לגבי מספר זה, אך עניינו של הויכוח אינו משמעותי עדיין, בוודאי לא לצורך הכרעה בבקשה הנוכחית).

            בכתב התביעה, עתרו המשיבות למתן סעד כספי של 3,897,140 ש"ח, וכן             להורות למשיב הפורמלי מס' 2 להעביר להן את אותן 1,413,000 מניות.   

            ביום 21/5/06 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקשים והמשיבה הפורמלית מס' 1 (בש"א 11440/06), כאשר לגבי המשיב הפורמלי מס' 2, נטען כי למרות שניתנה עבורו ארכה להגשת כתב הגנה עד ל-25/5/06, הרי שמתן פסק דין כמבוקש ייתר את הגנתו, ולכן יש להורות לו להעביר לידי המשיבות את המניות שהוא מחזיק בנאמנות.

למחרת, הוגשה מטעם המבקשים בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה (בש"א 11586/06).

ביום 23/5/06 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כמבוקש כנגד המבקשים וכנגד המשיבה הפורמלית מס' 1 (אם כי עקב טעות בהקלדה הובן כאילו פסק הדין לא ניתן כנגד המבקש מס' 1 ואף נעשתה "הנחה" של 45,000 ש"ח בסכום שכר הטרחה שנפסק), ונדרשה התייחסות המשיב הפורמלי מס' 2 לעניין הטענה שהועלתה באשר להתייתרות הגנתו בעקבות מתן פסק הדין.   

            באותו מועד, ניתנה גם החלטתי הדוחה את הבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, בה קבעתי, בין היתר, כי- "הבקשה סתמית והוגשה לאחר שכבר התבקש פסק דין, כשהיא אינה נתמכת בתצהיר. אעיר שאין כל הסבר של ממש בפי המבקשים מה עשו עד נסיעת המבקש מס' 1 לחו"ל".

            ביום 25/5/05 הוגש כתב הגנה מטעם פרקו, שסבר, בטעות, כי פסק הדין לא ניתן כנגדו, וכן הוגש כתב הגנה מטעם המשיב הפורמלי מס' 2, בהתאם לארכה שניתנה לו על ידי המשיבות.

            ביום 28/5/06 הוגשה הבקשה שלפני, לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכים.