המכללה האקדמית גליל מערבי נ' נח

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה על סכום קצוב בגינה ניתנה רשות להתגונן. התובעת (להלן גם: "המכללה") טוענת לקיומו של חוב בגין יתרת שכר לימוד שלא שולמה על ידי הנתבעת, אשר לטענתה הפסיקה לימודיה בהעדר הודעה כנדרש. לטענת המכללה, על פי נוהל שכר לימוד אקדמי מקוצר, עליו חתומה הנתבעת, חבה הנתבעת בתשלום 30% משכר הלימוד בגין הפסקת לימודיה. התביעה הועמדה על סך 2,990 ₪.

2.לטענת הנתבעת, לאחר שהשלימה שנת לימוד אחת ללימודי ביוגרפיה ותרפיה באמנות אצל המכללה הנתבעת, עליה שילמה שכר לימוד מלא, נתבשרה יחד עם יתר תלמידי הקורס, כי המרצה שהנחתה בקורס ביוגרפיה לא תמשיך בלימוד הקורס. בנסיבות אלו נשאלו התלמידים אם יהיו מעוניינים להמשיך בקורס למרות השינוי. הנתבעת לא נרשמה לטענתה להמשך לימודי קורס זה. התובעת מעוניינת הייתה בהשלמת הקורס הנוסף ללימודי תרפיה באמנות, אך נמסר לה כי הקורס לא יפתח משאין מספיק נרשמים. בנסיבות אלו, לא השלימה הנתבעת את הרשמתה לשנה השנייה וזאת לטענתה בתיאום עם הנתבעת. עוד לטענתה, היא לא מילאה ואינה חתומה על "טופס ההרשמה" שצורף לתביעה, אשר בכותרתו נרשם "לא לומדת". עוד טוענת, כי מעולם לא קיבלה "דף חשבון לשנת תשס"ט", וממילא כפי שרשום בו הוא נוגע ללימודי שנה א' עליהם השלימה את מלוא שכר הלימוד. על חשבון הנתבעת הוטל עיקול שלא כדין בסמוך לערב פסח. הנתבעת מבקשת כי תדחה התביעה ויפסקו הוצאות מתאימות המגלמות הנזק שנגרם לנתבעת.

דיון

3.אין חולק, כי הנתבעת נרשמה בשנת 2007 ללימודי ביוגרפיה ותרפיה באמנות אצל המכללה התובעת, וכי הלימודים אמורים היו להמשך שנתיים. עוד אין חולק, כי הנתבעת סיימה את שנת הלימודים הראשונה (2007-2008) ועליה שילמה שכר לימוד מלא.

4.המחלוקת נסבה על שאלת הרשמתה של התובעת לשנת הלימודים השנייה. לעניין זה הצהירה הגב' בוכובזה, כי ביום 5.8.2008 או בסמוך לכך נרשמה אצלה הנתבעת לשנת תשס"ט (פסקה 4 לתצהירה). קרי; ההרשמה לשנת תשס"ט כרוכה הייתה ברישום מחודש של הנתבעת לקורסים המבוקשים, גם לשיטת המכללה התובעת. מסקנה זו נתמכת גם בעדותה של הגב' בוכובזה בנוגע להליך הרישום ביחס לקורס בתרפיה באמנות שנה ב' "זה נכון שאם לא הייתה נרשמת לא היינו שומרים לה מקום" (עמ' 4, ש' 15 לפר' הדיון מיום 17.3.2013, להלן: "פר' 1").

5.בהתאמה לגרסת הנתבעת העידה הגב' בוכובזה כי ביחס לשנת הלימודים השנייה, הודיעה המכללה לסטודנטים שהמרצה שרה דגן (המרצה שלימדה בשנה א') לא תמשיך להנחותם בשנה ב' והסטודנטים נשאלו אם ירצו להמשיך בשנה ב' (עמ' 4 , ש' 6-7 לפר' 1). משנשאלה הגב' בוכובזה, האם הנתבעת הודיעה שלא מעוניינת ללמוד עם מרצה אחר השיבה "לא זוכרת". משנשאלה הנתבעת מאידך "בפני מי נרשמת ללימודי שנה ב?" השיבה "לא נרשמתי ללימודי שנה ב" (עמ' 7, ש' 8-9 לפר' הדיון מיום 4.4.13, להלן: "פר' 2") בסופו של יום טענת התובעת בדבר רישום הנתבעת לקורסים: ביוגרפיה ב' וידע הרוח לשנה ב', עליהם נסבה יתרת החוב הנטענת (פסקה 5 לתצהירה של הגב' בוכובזה) לא נתמכה בכל ראיה;

6.אמנם התובעת הציגה תקנון שכר הלימוד עליו חתומה הנתבעת (מיום 5.8.08) ממנו אכן עולה, כי הודעה על ביטול הרשמה חייב הסטודנט להגיש בכתב, וכי הפסקת לימודים ביוזמת הסטודנט תחייב אותו בדמי לימוד, על פי טבלת החזרי שכר לימוד המופיעה בתקנון. הנתבעת לא הכחישה כי היא חתומה על תקנון זה, להפך הנתבעת אישרה חתימתה (עמ' 7, ש' 10-13 לפר' 2).

7.ואולם התובעת לא הציגה טופס הרשמה חתום על ידי הנתבעת לקורסים לשנת תשס"ט. כל שהוצג על ידי התובעת, הנו טופס הרשמה בלתי חתום, שבכותרתו נרשם "לא לומדת". זאת על אף שהעידה הגב' בוכובזה, כי "הנוהל במכללה בה אני עובדת, סטודנט מגיע ורוצה להרשם, יש לנו סט טפסים שכל סטודנט ממלא, וחותם ואומר באיזה קורסים הוא רוצה להשתתף... אז נרשם מס' הקורס, הוא חתם ואנו יושבים מולו, עושים חישוב שכר לימוד" (עמ' 3, ש' 6-10 לפר' מיום 17.3.2013, הדגשה לא במקור). משנשאלה הגב' בוכובזה אם יש לה טופס עליו חתומה הנתבעת, הציגה נספח 2 לתצהירה (טופס הרשמה) וציינה "בדף זה אין חתימה. בדפים של התקנות יש חתימה. לפני חמש שנים לא היה נהוג לחתום על שורה זו. איני יודעת להשיב מדוע לא החתימו" (עמ' 3, ש' 18-19 לפר' 1, הדגשה לא במקור).

8.זאת ובעוד שכעולה מעדותה של הגב' בוכובזה, החיוב באחוז מסוים משכר הלימוד בגין הודעה על הפסקת לימודים מתייחס רק לסטודנט שנרשם (וממילא בהתאם להגיונם של דברים) הגב' בוכובזה העידה "..קורס שהוא נרשם, הוא חתום לפי תקנון, תאריך מסוים בו הוא מודיע על הפסקה הוא מחויב על אחוז מסוים" (עמ' 3, ש' 10-13 לפר' 1, הדגשה לא במקור). בענייננו כאמור, הוכח כי התובעת חתמה על תקנון ואולם לא הוכח כי חתמה על טופס רישום לקורסים הנטענים. להפך, בכותרת טופס הרישום, נושא שמה, נרשם "לא לומדת".

9.ברי כי בחתימה על התקנון בלבד, אי בכדי לחייב את התובעת בשכ"ל בעבור קורסים אליהם כלל לא נרשמה, ולעניין זה כלל אין רלוונטיות לטענה כי מדובר בנוהג עבר. לכך יש להוסיף, כי על אף עדותה של הגב' בוכובזה בנוגע לפגישה עם הנתבעת כי "היא עלתה, ביקשה להירשם, מילאה טפסים. מדובר בשנה שנייה..." (עמ' 3, ש' 28-29 לפר' 1) העידה כי היא לא זוכרת על אילו קורסים דובר. "לא זוכרת. הייעוץ הביוגרפי כולל מס' קורסים ולומר בדיוק לאיזה קורסים נרשמה לא אוכל לומר בע"פ" (עמ' 4, ש' 21-23 לפר' 1) כך שגרסתה של התובעת בנוגע לרישום התובעת לקורסים ביוגרפיה ב' וידע הרוח לשנה ב' (עליהם נסבה יתרת החוב כאמור) לא נתמכה בחלקיק ראיה; לא במסמך הרשמה בכתב ואף לא בעדות לרישום בעל-פה (וממילא לא בכתב).

10.גם אם אשתכנע, כי שיטת הרישום למכללה התבצעה באמצעות חתימה על התקנון בלבד, הרי שבסופו של יום גרסת הנתבעת לחתימתה על התקנון על מנת לשמר רישומה לקורס תרפיה באמנות- אשר לא נפתח לבסוף בנסיבות שאינן תלויות בנתבעת- לא נסתרה. בהעדר העדה לרישום לקורסים הנוספים התובעת אינה יכולה לטעון לקיומה של יתרת חובה בגינם.

11.רק יצוין למען הבהירות, כי בהודאת הנתבעת בנוגע לרישומה לקורס האחד- "תראפיה באמנות שלב ב'" (ציור אנתרופוסופי) לא היה כדי לחייבה בתשלום שכ"ל מלא או חלקי בגין אי השתתפותה בקורס, שכן כפי שהעידה הגב' בוכובזה, "לא היו מספיק סטודנטים. אז הודענו שהקורס לא נפתח" (עמ' 4, ש' 10-11 לפר' 1). מתצהירה של הגב' בוכובזה עלה, כי הקורס לא נפתח והנתבעת לא חויבה בגינו (פסקה 5 לתצהירה). הגב' בוכובזה עמדה על כך בתצהירה, כי "נאמר בזמן שנרשמים שאם קורס מסוים לא יפתח, כי המכללה לא פתחה בגלל מס' נרשמים, אז הוא לא אמור לשלם שכר לימוד.. " (עמ' 3, ש' 10-12 לפר' 1, הדגשה לא במקור).

12.בהעדר הוכחה לרישום הנתבעת לקורסים בגינם חויבה בתשלום שכ"ל חלקי, הרי שנשמטת עילת התביעה להפרת חוזה. התובעת אף לא הוכיחה, כי מכוח חובת תום הלב היה על הנתבעת לבטל הרשמה שכלל לא הוכח כי בוצעה. מטעמים אלו מוצאת אני לנכון לדחות את התביעה.

הוצאות

13.כאמור עסקינן בהליך שהחל כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת זו, הוטל עיקול על חשבונה של הנתבעת בסמוך לערב פסח לשנת 2011. מהחלטת כב' הרשמת דנה עופר מיום 2.5.2015 עולה, כי העיקול בבנק הלאומי על חשבונה של הנתבעת בוטל רק ביום 19.4.12. מאחר שההליך החל בהוצאה לפועל כתביעה לסכום קצוב, חרף העדר ראיות להתחייבותה של הנתבעת לתשלום סכום קצוב נחה דעתי כי הליך זה שהחל בהוצאה לפועל, לא בדין יסודו. העיקולים שהוטלו בהתאמה אף הם שלא כדין. לפיכך מוצאת אני להטיל הוצאות מוגברות על התובעת בסך 3,000 ₪.

14.לאור כל האמור הנני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

תיק ההוצאה לפועל ייסגר.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.