המורדת בבעלה בשל היותו עובר על דת – אם חייב בגט וכתובה ובמזונותיה

הצדדים נישאו בשנת 1986 ולהם תשעה ילדים, מתוכם שלושה קטינים. הצדדים גרו בדירת עמידר, בדירה בה מתגוררת היום האישה והקטינים. הצדדים גרים בנפרד משנת 2012 כאשר לאחר מכן הייתה תקופה שהבעל היה גר בבית. האישה תובעת גירושין והבעל דורש שלום בית. התקיימו בבית הדין דיונים בהם נשמעו טענות הצדדים, עדויות, והומצאו מסמכים והוגשו סיכומים ותגובה לסיכומים.

לטענת האישה הבעל מקלל אותה, בוגד בה עם נשים אחרות, מאיים עליה, שותה אלכוהול, משתכר ומעשן סמים, מכה אותה פיזית ונוהג גם באלימות מילולית. אין ביניהם יחסי קירבה ואישות כבר מספר שנים, והם בנפרד תקופה ארוכה. הבעל הפסיק לעבוד ואינו משלם מזונות. האישה גם טוענת שהצדדים נישאו כשהם חרדים, האישה והילדים מנהלים גם כיום אורח חיים חרדי ואילו הבעל "חזר בשאלה" לפני כמה שנים והוא מחלל שבת וניסה לגרום לאישה לחלל שבת.

האישה טוענת שהיא רוצה להתגרש ואינה תובעת כתובה. היא ניסתה בעבר כמה פעמים לשקם את חיי הנישואין והיא לא מוכנה לנסות יותר ומואסת בחיי הנישואין עם בעלה. בשנת 2013 הם הסכימו להתגרש ומאז לא חל שום שיפור. לדבריה הבעל כיום לא רוצה להתגרש כדי להשאיר לעצמו זכויות בדירת עמידר בה גרים כיום האישה והילדים. האישה מוסיפה שהבעל הפסיק לעבוד וטוען שמצבו הבריאותי התדרדר וכתוצאה מכך הורע מצבו הכלכלי. לטענת האישה, אילו הבעל היה באמת רוצה שלום בית הוא היה מפרנס את הילדים. בנוסף לכך לטענתה, בעיותיו הרפואיות נובעות בין היתר משתיית אלכוהול הרב שהוא שותה. היא הגישה נגדו תלונות במשטרה והיא חזרה בה רק בגלל הילדים הקטנים.

האישה מציינת שהעדים שהופיעו מטעם הבעל תומכים בגרסתה. העד שעבד עם הבעל העיד שהבעל שתה אלכוהול וצרך סמים. בן  אחי הבעל העיד שהבעל היה שותה והוא ראה אותו זרוק ושתוי. העד השכן [...] העיד ששמע על אלימות במשפחה וידע שיש ביניהם שנים רבות "בלגנים" וציין שהבעל התקשה לפרנס את הבית. גיס הבעל הכחיש טענת הבעל, בדבר עישון סמים מצד האישה, ואמר שלא ראה אותה מעשנת. כל אלו הם עדים שהביא הבעל והם תומכים בגרסתה. גם שני הבנים שהביאה האישה לעדות אישרו את טענות האישה ושהבעל הרים ידיים על המשפחה והעדיף שלא לישון בבית. כמו כן, מהדיון ביום 1.11.15 עולה שגם לדברי הבעל אין יחסי אישות מזה כחמש שנים.

עד כאן טענות האישה.

הבעל טוען שהצדדים ניהלו חיי משפחה תקינים והבעל קיים חובותיו לאישה ולמשפחה ותמך כלכלית במשפחה. לטענתו ההתדרדרות ביחסיהם החלה כשהבעל, שהיה בעבר אברך החובש כיפה שחורה ונהג כחרדי, "חזר בשאלה" בסביבות שנת 2007 כשהאישה והילדים המשיכו לנהוג באורח חיים חרדי ולא קבלוהו כ"חוזר בשאלה". הילדים הגדולים ניהלו את הבית ואת המלחמה נגדו ונידוהו ונמנע ממנו הקשר עם הילדים הקטנים.

הבעל מכחיש את טענות האלימות וטוען שהאישה הודתה בפני קצינת מבחן שהיא התלוננה על אלימותו כדי להרתיעו ולהרחיקו מהבית, ולא הייתה שום אלימות מצידו ואדרבה האישה הייתה מכה את הילדים לא פעם ומאיימת על הבעל. קצינת המבחן ציינה את התרשמותה מנוקשות האישה ושליטתה וציינה שהאישה ניתקה את הקשר עם הבת בת השש־עשרה שחזרה בשאלה וסירבה לקשר בין האב לילדים הקטנים. קצינת המבחן גם ציינה בהתרשמותה שהבעל נעדר קווים עברייניים או אלימים. גם האישה אמרה במשטרה שהבעל אינו "מרים ידיים" ולא מאיים. הבעל השתלב בקבוצה לטיפול בכעסים ונעזר בגורמי טיפול. האישה והילדים סילפו את דברי הבעל, ואמרו שהוא איים עליהם, אחר כך הודתה האישה שהיו אלו תלונות שווא ושכל מטרתה בתלונותיה הייתה להתגרש וביקשה שישחררו את הבעל. בית המשפט התרשם שאין לבעל עבירות אלימות.

הבעל מוסיף שטענת האישה שהוא שותה חסרת תום לב. האישה היא זו שדרשה ממנו שישתה ושיעשן כתנאי לקיום יחסי אישות עימה. לטענת הבעל יחסי האישות לא הופסקו בשנת 2012 אלא מאוחר יותר.

 הבעל מציין שהיו לו קשיים כלכליים ביכולת ההשתכרות בעקבות פיטורין, אחר כך בגין אירועי לב ואחר כך בגין מעצר הבית שהושם בו עקב תלונות השווא של האישה. זה אף החריף ודרדר את מצבו הכלכלי ומצבו הנפשי, כיום הוא תובע קצבת נכות ומצבו הנוכחי מונע ממנו לתת את המזונות שנפסקו.

הבעל טוען שכל השנים לא נעדר מהבית לתקופות ממושכות. הוא אוהב את האישה והילדים. האישה כתבה לשופט שהילדים הקטנים מחכים לאבא שיחזור הביתה. הבעל לטענתו מגיע הביתה לעיתים תכופות ולטענתו אין עילת גירושין ויש להשכין בין הצדדים שלום בית.

בהתייחס לעדויות שני הבנים שהושמעו בבית הדין מציין הבעל שהבנים הגדולים שהעידו בבית הדין מתנכרים לו, מנדים ומקללים אותו (ולכן אין לתת משקל לעדותם). בעדות הבן [ד'] יש סתירות לגבי תדירות הביקורים, הוא מגיע הביתה מהישיבה פעם בחודש ואינו רואה את המציאות שבבית. עדות הבן [י'] על אלימות נסתרת מהעדר תלונות במשטרה (ומה שהאישה התלוננה היא הודתה שהם היו תלונות שווא). דבריו על אלימות, בגידות וסמים לא הוכחו. האישה והבן השמיעו בבית הדין הקלטה סלקטיבית וחלקית של חצאי דברים שנאמרו לאחר התגרות מהאישה והילדים. מדובר בחצאי דברים ולכן טענו האישה והבן אחר כך, טענה תמוהה שהקלטת נמחקה. הם לא רצו להמציא את הקלטת במלואה. לטענת הבעל, הבן איים עליו והוא פועל עם האישה להדיר את הבעל מהבית והוא אינו אובייקטיבי.

הבעל מציין שהעדים שהוא הביא לבית הדין הם עדים אמינים שתומכים בגרסתו. העד [כ'] הוא אדם חיצוני אמין שהעיד שטענות האישה על שתיית הבעל הן טענות מופרזות. העד גם העיד שלא ראה נשים במוסך של הבעל ושהבעל העביר לאישה כספים. גם גיסו של הבעל שאצלו התגורר הבעל כשמונה חודשים, בהיותו במעצר בית העיד, שהבעל לא שתה אצלו ולא עישן סמים ולא התעסק עם נשים והעביר כסף לאשתו. העד [ו'] העיד ששתיית האלכוהול של הבעל לא הייתה כל יום אלא פעם – פעמיים בשבוע. העד ציין שבזמנו הבעל עבד והעביר כסף לאשה. העד לא ראה קשר של הבעל עם נשים אחרות, לא ראה אלימות ולא עישון סמים. אחיין של הבעל העיד שהבעל העביר כסף לאשה, שתייתו לא חרגה מהנורמה והוא לא הגיע לאי שפיות. האחיין לא ראה נשים וסמים במוסך, לא ראה אלימות, רק צעקות, וראה את האישה מעשנת סמים.

עד כאן טענות הבעל.

לסיכום

טענות האישה הרוצה להתגרש

א.         הבעל היה אלים כלפיה וכלפי הילדים.

ב.         הבעל אינו מפרנס את המשפחה.

ג.         הבעל משתמש בסמים ונוהג להשתכר, וכאשר הוא משתכר הוא לא שולט בעצמו, מכה אותה, מתנהג באלימות פיזית ומילולית ובצעקות ומאיים עליה.