המועצה הדתית ראש פי נה נ' מועצה מקומית ראש פינה

החלטה

התובעת הינה המועצה הדתית של ראש פינה. הנתבעת, כשמה כן היא, המועצה המקומית של ראש פינה.

התובעת הגישה תביעה כספית על סך של כ- 420,000 ₪ נגד הנתבעת בסדר דין מקוצר, והנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן.

הבסיס העובדתי לכתב התביעה

1.על פי חוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א-1971 (להלן: "החוק"), על הנתבעת לשאת ב- 60% מתקציבה של התובעת, וביתרה, 40% תישא הממשלה.

2.בעקבות פניית הנתבעת לוועדת השרים לשינוי שיעור השתתפותה בתקציב, הודיע מר אביגדור אוחנה, מנהל כללי בשם השר לשירותי דתות (להלן: "מר אוחנה"), כי אכן שיעור ההשתתפות לשנת 2010 אושר, ולפיכך, בהתאם להחלטת השרים, הנתבעת נדרשת לשאת ב- 50% מתקציב התובעת לשנת 2010.

3.פנייה נוספת של הנתבעת לוועדת השרים נדחתה בישיבת וועדת השרים ביום 25.05.10. במכתב הדחייה הדגיש מר אוחנה כי על הנתבעת להעביר לתובעת עד לחמישי בכל חודש את חלקה היחסי, 50%, כפי שפורסם ברשומות ביום 28.01.10, ובמידה והנתבעת לא נהגה כך, עליה להשלים את חלקה היחסי רטרואקטיבית מינואר 2010.

4.חרף הבהרות אלו, הנתבעת נמנעה מלמלא אחרי החוק ולא העבירה לתובעת את מלוא חלקה, 60% לשנת 2009 ו- 50% לשנת 2010. מניעתה של הנתבעת מלהשתתף בתקציב הנתבעת גורמת לקריסת שירותי הדת במקום, וגורמת לכך שהתובעת לא תוכל לשלם שכר לעובדיה, וזאת נוכח העובדה כי מצבה הכלכלי של התובעת הינו בכי רע.

5.התובעת טוענת כי בשנים 2009-2010 העבירה לה הנתבעת סכומים מזעריים המגיעים עד לסך 311,684 ₪, ולכן היתרה בגין שנתיים אלו הינה 92,931 ₪ לשנת 2009 ו- 326,524 ₪ לשנת 2010.

6.הנתבעת אף הגדילה לעשות וקיזזה סכום של 21,541 ₪, שלא כדין, בגין שיפוץ המקווה-גברים.

טענות הנתבעת בבקשה למתן רשות להתגונן

7.הנתבעת טוענת כי הגוף המופקד על העמדת שירותי הדת לתושבים היהודיים בתחומה של הרשות המקומית היא המועצה הדתית, ובנוסף, חלק משירותי הדת ניתנים לתושבים ע"י רב העיר, אשר הסדרת מינויו הוגדרה בתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירת רבני עיר), התשס"ז-2007.

על פי חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דתות סא/2, נקבעה חלוקת התפקידים בין שני הגופים הנ"ל כך שרב העיר הוא המנהיג הרוחני והפוסק העליון בכל ענייני דת והלכה במקום, ואילו המועצה הדתית היא האחראית לניהול ענייני המועצה מבחינת ניהול התקציב, המנהל והייצוג, והיא ממונה על ביצוע השירותים הדתיים ועל כוח האדם בהתאם לחוק על ייזום וקידום ענייני הדת במקום.

8.המושבה ראש פינה הינה מושבה קטנה, מרבית תושביה חילוניים, ומעט מהתושבים הם דתיים.

החל משנת 1981, מכהן הרב אברהם דוידוביץ' כרב העיר אצל הנתבעת. לאור העובדה שעיקר התושבים הינם חילוניים, עיקר שירותי הדת אשר ניתנו וניתנים לתושבי הנתבעת, הן על ידי המועצה הדתית, והן על ידי רב העיר, הינם שירותים מסוג שירותי חובה, ואף הם בהיקפים קטנים ביותר.

חלק נכבד מזמנו של רב העיר מוקדש לשני עיסוקים אחרים, כראש המכינה הקדם צבאית אמי"ת בראש פינה, וכראש המדרשה למורשת ישראל בראש פינה, ושתיהן מנוהלות על ידי עמותות פרטיות. את תפקידיו ממלא רב העיר ללא תמורה, ולכן את הוצאות העסקתו ממנת המועצה הדתית באופן ישיר, והמועצה המקומית, הנתבעת, באופן עקיף.

מכאן, הנתבעת סבורה כי היקף פעילותו של רב העיר במשרה מלאה ובשכר קבוע אינו מוצדק. הרב מקדיש את עיקר זמנו לשתי העמותות, וזאת במסגרת תפקידו כרב מקומי של הנתבעת, ועל חשבון השכר המשולם לו בגין כך.

מימון שתי העמותות הללו מפלה עמותות אחרות אשר אין מי שיממן את תקציב שכר העומד בראשן.

9.תקציב המועצה הדתית נקבע בצורה שרירותית בהתאם לחוק, ומבלי שוועדת השרים תבדוק לגופו של עניין את צרכי הדת האמיתיים של תושבי כל אחת מהרשויות המקומיות בארץ, ולכן פנתה הנתבעת לוועדת השרים על מנת שתפחית האחרונה את שיעור השתתפותה בתקציב התובעת.

10.הנתבעת מסכימה כי על פי החוק עליה להשתתף בתקציב התובעת בשיעור של 60% לשנת 2009, ו- 50% לשנת 2010, אך טוענת כי שיעורים אלו נקבעו ללא כל התייעצות איתה, ומבלי לבדוק את צרכי הדת אצל הנתבעת. מכאן הודיעה הנתבעת כי היא מתנגדת להשתתף בתקציב, בין השאר בשל סירובה של המועצה הדתית לפעול לצמצום משרתו של הרב.