הנשיא א' ברק:
בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למדינה לספק להם חלופת דיור ראויה ובטוחה, במימון המדינה, אשר איננה באתר הקראווילות שבתחומי קיבוץ כרמיה, בה יתגוררו העותרים עד שיעברו למקום מגורים של קבע.
הרקע
1. במסגרת תוכנית ההתנתקות מחבל עזה ומצפון השומרון התפנו העותרים מן הישובים אלי סיני וניסנית שבחבל עזה. לאחר תקופת שהות קצרה בבתי מלון ובאכסניות הם עברו למגורים זמניים בקיבוץ כרמיה, המצוי באיזור "עוטף עזה". מבני המגורים בקיבוץ כרמיה היוו אחת מחלופות הדיור שהעמידה המדינה (באמצעות משיבה 4) לרשות המפונים כפתרון לדיור זמני. אתר הדיור הזמני, הכולל 56 מבני מגורים מתועשים (קראווילות), נבנה על-ידי קיבוץ כרמיה, בהתאם להתקשרות (מיום 15.5.2005) בין המדינה לבין הקיבוץ להכשרת הקרקע ובניית מבנים בבנייה מהירה. הקיבוץ התחייב לבנות בתחומו מבנים ולהשכירם למשך שנתיים למפונים שיופנו על ידי משיבה 4 במהלך ששת החודשים לאחר הפינוי. המדינה, מצידה, השתתפה בעלויות פיתוח האתר והתחייבה לשלם לקיבוץ שכר דירה עבור מפונים שיעברו להתגורר במקום עבור שנתיים מראש. מינהל מקרקעי ישראל התחייב להעניק לקיבוץ זכויות קנייניות במגרשים שעליהם נבנו המבנים. המבנים נבנו על-פי תקנות התכנון והבניה (פטור מהיתר לעבודה לצרכי חקלאות ולקמת מבני באזורים כפריים בעבור מפוני חבל עזה וצפון השומרון ותנאיו) (הוראת שעה), התשס"ה-2005. עד כה אוכלסו 50 מבני מגורים במפונים מחבל עזה, אשר ביקשו לשמור על מסגרת קהילתית מאוחדת. המפונים התקשרו בהסכמי שכירות ישירות עם קיבוץ כרמיה, כאשר המדינה שילמה את דמי השכירות לקיבוץ מראש, כנגד ויתור המפונים על מענק שכר הדירה לו הם זכאים מכוח חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - חוק יישום ההתנתקות).
2. בסמוך לאחר איכלוס מבני המגורים בקיבוץ כרמיה החלו העותרים לחשוש מפני נפילת טילי קסאם משטח רצועת עזה באתר המגורים. ואמנם, ביום 3.2.2006 נחתו טילי קסאם בקיבוץ כרמיה, מהם נפגעו כמה מדיירי הקראווילות. בעקבות זאת הופנו שלוש משפחות מתוך משפחות המפונים, באמצעות משיבה 4 ובאישורה, להתגורר זמנית בכפר נופש באשקלון. ליתר העותרים לא ניתן כל הסדר מגורים חלופי. ההעברה לכפר הנופש הייתה העברה לזמן קצר בלבד, אשר נעשתה בהתאם להמלצתם של אנשי מקצוע, לצרוך התאוששות המשפחות, בטרם ישובו לכרמיה. העותרים מסרו (ביום 10.4.2006) כי עובר לחג הפסח נדרשו המשפחות להתפנות מכפר הנופש.
העתירה והדיון בה
3. העתירה הוגשה ביום 20.2.2006, כשבועיים לאחר נפילת טילי קסאם בקיבוץ כרמיה. בעתירה התבקשה המדינה לספק לעותרים חלופת דיור במקום אחר. בתגובת המשיבים לבקשה לצו ביניים מסרו המשיבים (ביום 23.2.2006) כי נוכח המצב הביטחוני השורר באיזור, החליטה הממשלה על נקיטת צעדי מיגון אשר יסייעו בהבטחת ההגנה על היישובים בחבל "עוטף עזה". בכלל זה הוחלט על מיגון גני הילדים והמעונות. גם בבתי הספר באזור נבנות סככות ממוגנות. בישובים המצויים בסמוך לרצועת עזה, כגון נתיב העשרה, ננקטים גם צעדי מיגון מפני ירי, כגון בניית חומה שתפריד בין היישוב לבין הרצועה. המשיבים מסרו כי במסגרת צעדים אלה, הוצבו באתר הקראווילות בקיבוץ כרמיה כעשרה חדרי ביטחון המפוזרים בין המבנים. הובהר כי חדר ביטחון מספק הגנה אפקטיבית זהה להגנה שמספק מרחב מוגן דירתי (ממ"ד). בנוסף לחדרי הביטחון קיימים באתר ממ"דים במבנה גן הילדים ובאחד מבתי המגורים. ממשלת ישראל החליטה (ביום 5.2.2006) גם על סיוע להקמת ממ"דים בסמוך לכל אחד מבתי המגורים בקראווילות בישובי "עוטף עזה". כדי לתמרץ הקמת הממ"דים תשתתף המדינה במחצית מעלות ההקמה, עד לסך של 25,000 ש"ח לחדר ביטחון. וזו לשון ההחלטה:
"מחליטים ... בהמשך להחלטת הממשלה מס. 3607 (נתק/9) מיום 4.5.2005 בדבר בנייה זמנית ביישובי הנגב המערבי לצרכי השכרה למתיישבי חבל עזה, ולנוכח העובדה כי בנייה זו התבצעה בסיוע ממשלתי בשיטה של 'בנייה רכה' של מבני מגורים ללא חדרי ביטחון, להטיל על מינהלת סל"ע, בהתאם לסעיף 4(ב)(12) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005, להרחיב את ההתקשרות עם היישובים בהם נבנו, על-פי ההחלטה האמורה, בתי-מגורים לצרכי השכרה למתיישבי חבל עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות, באופן הבא:
1) היישובים יקימו חדרי ביטחון בתוך 60 יום מיום חתימת ההסכם המרחיב את ההתקשרות בין הישוב לבין המינהלה.
2) מינהלת סל"ע תשתתף בסך של 50% מעלות הקמת חדר ביטחון עד לסך של 25 אלפי ש"ח לחדר ביטחון והיישובים ישאו ביתרת העלות".
המשיבים ציינו, עם זאת, כי מאחר ומדובר במבנים של הקיבוץ על קרקע של הקיבוץ, ההחלטה על הקמת הממ"דים היא החלטה של הקיבוץ.
4. בית משפט זה (הנשיא א' ברק, השופט א' ריבלין והשופטת א' חיות) דן בעתירה (ביום 1.3.2006). בדיון טענו העותרים כי צעדי המיגון עליהם החליטה הממשלה, אין בהם כדי לפתור את הבעייה המיוחדת של מבני הקראווילות, החשופים מאוד לפגיעת טילי קסאם, מה עוד שלמימוש הפתרון יידרשו חודשיים לפחות. לא ניתן לצפות מן העותרים לשהות כל היום בחדרי ביטחון. העותרים הבהירו כי הם אינם עומדים על פתרון דיור משותף לכולם, שיאפשר מסגרת קהילתית מאוחדת. הם אף יסתפקו בקבלת מענק דמי שכירות של שנה וחצי, שיאפשרו להם למצוא פתרונות דיור בעצמם. העותרים ציינו כי פנו לוועדה המיוחדת שהוקמה לפי סעיף 137 לחוק יישום ההתנתקות, אך טרם קיבלו מענה. לטענתם, עלות דרישתם הכספית נמוכה מעלות ההשתתפות של המדינה בהקמת הממ"דים. המשיבים בתגובה טענו כי כל מענק דמי השכירות שולם מראש לקיבוץ כרמיה, ואין אפשרות חוקית לשלמו לעותרים; מכל מקום, הדיון בדרישות הכספיות של העותרים צריך להיעשות בוועדה המיוחדת או בתביעה אזרחית. בתום הדיון הוצא צו על תנאי, שהורה למשיבים לנמק בתוך שבעה ימים מדוע לא יימצא לעותרים פתרון ביניים לצורך מגורים עד שתושלם הקמת הממ"דים באתר הקראווילות.
5. בתשובה לצו על תנאי חזרו המשיבים על עמדתם כי המדינה אינה מחויבת לפנות את העותרים מקיבוץ כרמיה עד להקמת הממ"דים. נמסר בתשובה כי בהתאם להחלטת הממשלה, התחילה בפועל בניית הממ"דים. במקביל, מתנהלים מגעים בין הקיבוץ למדינה, כדי לבחון שינוי במתכונת ההשתתפות של המדינה במימון בניית הממ"דים, נוכח קשיים של הקיבוץ במימון מיידי להקמתם. בהמשך עידכנו המשיבים כי הממשלה החליטה (ביום 19.3.2006) לשפר את תנאי הסיוע לבניית הממ"דים. בין היתר, הוחלט כי:
(ב) מינהלת סל"ע תשתתף ב-50% מעלויות הקמת חדרי הביטחון ועד לסך 40,000 ש"ח לחדר ביטחון.
(ג) בנוסף, תעמוד ליישובים האפשרות לקבל ממינהלת סל"ע הלוואה בתנאים שייקבעו בתיאום עם החשב הכללי במשרד האוצר. הלוואה כמתואר תינתן עד לסכום ההפרש בין עלות הקמת חדר ביטחון לבין סכום השתתפות המדינה בעלויות כאמור ובלבד שהסיוע הכולל שתעמיד מינהלת סל"ע (הלוואה ומענק) לא יעלה על 80,000 ש"ח לחדר ביטחון.
המשיבים מסרו כי כבר התחילו העבודות לבניית הממ"דים וכן מתנהלים מגעים בין הקיבוץ למדינה לקראת חתימה על הסכם בהתאם לעקרונות שבהחלטת הממשלה. משיב 6 - קיבוץ כרמיה - מסר כי בעקבות החלטות הממשלה (מיום 5.2.2006 ומיום 19.3.2006) הוא החל בפעולות להקמת הממ"דים. הקיבוץ התקשר עם קבלן מבצע. הוא מצפה לחתימת הסכם להעמדת המענק וההלוואה, על מנת שיוכל להתקדם בביצוע הממ"דים ולהשלים בנייתם בתוך ששים ימים.
6. בית המשפט (השופטים א' ברק, ע' ארבל, ס' ג'ובראן) שב ודן בעתירה (ביום 23.3.2006) לאחר התשובות לצו על תנאי. המשיבים מסרו בדיון כי החתימה על ההסכם עם הקיבוץ נמצאת בשלבים אחרונים, ובמקביל החלה בניית הממ"דים. המשיבים הוסיפו כי פניות פרטניות של מפונים לגבי בעיות קונקרטיות, המבקשים להתגורר בהסדרי מגורים אחרים קיימים, יישקלו באופן פרטני. יחד עם זאת, לא ניתן להיענות לדרישה הקבוצתית של העותרים, שהועלתה נוכח ירי טילי קסאם מרצועת עזה, לקבל הסדר דיור חלופי.
עמדות בעלי הדין
7. העותרים בטיעוניהם דוחים את התנערותה של המדינה מאחריות למגוריהם, לאחר פינויים מחבל עזה. העותרים מדגישים כי המעבר לאתר הקראווילות וכריתת חוזה השכירות נעשו בשעת דחק, שעה שהעותרים נאלצו לחתום על חוזה שכירות חד צדדי. העותרים טוענים כי מבני הקראווילה אשר יועדו לעותרים נבנו בניגוד להוראות חוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א -1951 (להלן - חוק ההתגוננות האזרחית). דרישת סעיף 14(א) לחוק היא כי "בכל בית או סמוך לו יהיה מקלט שישמש בעיקרו את דיירי הבית ובני אדם הרגילים לבקר בו". הקראווילות הם מבנים אשר אין בהם חדר ביטחון. יתרה מזו, טיב המבנה הוא כזה, אשר נפילת קסאם במרחק מספר מטרים מהמבנה תביא להתמוטטותו. גג המבנה אינו ממוגן ועל כן אין יכולת אמיתית למגן את המבנה. חלקי רקאטות ורסיסים חודרים אותו בקלות, תוך סיכון היושבים בו. העותרים טוענים כי הובטח להם על ידי משיבה 4 כי כניסתם למגורים בקיבוץ כרמיה היא בת שינוי, וכי תינתן להם אפשרות לעבור ולהתגורר במקום אחר בתוך חצי שנה. העותרים שוללים מכל וכל את ההשוואה בינם לבין כלל תושבי "עוטף עזה"; שלא כאחרים, הם נעקרו מביתם לפני שבעה חודשים, עולמם חרב עליהם, הם התגלגלו בבתי מלון מספר שבועות עד שהובאו לקרוואנים, ושם הם סופגים פגיעות קסאם מדי יום, מבלי שיש להם בית מגורים קבוע.