המבקשת: מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' סי .די .סי חברה לפיתוח בע"מ (בכינוס נכסים) ואח'

1. מונחת בפניי בקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרת הליך ערעורי, אשר סיווגו לא הוכרע עדיין כערעור בזכות או ברשות. הסעד הזמני המבוקש הוא מניעת רישום המשיבה 1 (להלן: המשיבה) כחוכרת בפנקס הבתים המשותפים, בייחס לשטחים בחלקה 13 גוש 8981 ברעננה, במבנה המכונה "בית קורקס". ההליך הערעורי מופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (פר"ק 2173-06, כבוד השופט ח' ברנר) מיום 30.10.2017, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למנוע את רישום המשיבה בפנקס כאמור.

           יובהר כי בנסיבות העניין, לצורך ההחלטה בבקשה לסעד זמני אתייחס להכרעת בית משפט קמא כפסק דין, ולא כהחלטה. הטעם לדבר הוא כדי להיטיב עם המבקשת במובן שההנחה היא כי עומד לה ערעור בזכות, ולא בקשה ברשות. אולם אין באמור כדי להביע דעה כלשהי לגבי מהותה של ההכרעה, או סיווגו הנכון של ההליך הערעורי. עניין זה תלוי ועומד בפני רשם בית המשפט.

2. עסקינן בבניין אותו חוכרת המשיבה מהמבקשת. במשך השנים בוצעו תוספות בנייה בבניין, כאשר לגישת המבקשת חלקן בוצעו שלא כדין ובניגוד לחוזה החכירה. המחלוקת עוסקת בשאלה האם המשיבה רשאית לרשום את השטחים שבמחלוקת בפנקס הבתים המשותפים על שמה. המשיבה נמצאת בהליך כינוס נכסים, שבמסגרתו חתם כונס הנכסים על חוזה למכירת זכויות החכירה של המשיבה, למשיבות הפורמליות 2 ו-3. על מנת שהסכם זה יצא לפועל נדרש הכונס לקבל מהמבקשת אישור על שינוי ייעוד או וניצול של הקומה השלישית. המבקשת דרשה תשלום עבור עסקת שינוי הייעוד והניצול, כאשר המחלוקת התגלעה לגבי תשלום סכום זה. מחלוקת זו הביאה בתורה להתנגדות המבקשת לרישום זכויות החכירה מושא הבקשה בענייננו.

           לטענת המבקשת יש למנוע את רישום חכירת המשיבה בפנקס הבתים המשותפים ביחס לשטחים שבמחלוקת – מתוך חשש לפגיעה באמינות הפנקס, ועל מנת להגן על אינטרסים של צדדים שלישיים ורביעיים שעשויים להסתמך על הפנקס. מבוקש לעכב את הרישום עד להכרעת בית משפט זה בהליך הערעורי. המבקשת טוענת כי למשיבה לא יגרם נזק מעיכוב הרישום, שכן הוסכם על הצדדים שרישום החכירה יהיה רק על שם המשיבה, וכי החברות שחתמו על חוזים לרכישת זכות החכירה לא יירשמו בפנקס. זאת עד שישלמו את חובותיהן למבקשת בגין שינוי הייעוד ותוספות הבנייה.

           המשיבה מצידה טוענת כי סיכויי הערעור קלושים לאור העובדה שהחלטת בית משפט קמא נשענת על החלטות קודמות ,אשר הפכו לחלוטות עקב אי עמידת המבקשת בהן, ואף ניתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט. נטען כי לא טמון בהחלטה זו כל חידוש מהותי. בנוסף, נטען כי לא צפוי כל נזק מרישום הזכויות מאחר ועסקינן בחברה המנוהלת על ידי כונס נכסים, אשר כל פעולותיו כפופות לאישור בית המשפט. יתרה מכך, הזכויות במקרקעין רשומות כבר במשך שנים על שמה של המשיבה, והמבקשת אף מחזיקה סכום בסך 5.5 מיליון ש"ח שהופקדו אצלה מקופת הכינוס, והיא תוכל לחלט אותם ככל שיתברר שהמשיבה חייבת לה כספים נוספים בגין שינוי הייעוד והניצול.

3. כידוע על מנת שיוענק סעד זמני, על המבקש להוכיח כי מקבילית הכוחות בין מאזן הנוחות וסיכויי ההליך נוטה לטובתו. באשר לסיכויי ההליך ובמסגרת בקשה זו, לא הייתי קובע עמדה נחרצת לכאן או לכאן. באשר למאזן הנוחות, הסכסוך שבפנינו במהותו הינו סכסוך כספי על גובה הסכומים שיהיה על המשיבה לשלם למבקשת, בין היתר בגין שינוי הייעוד והניצול של המקרקעין. הסיבה לכך הינה כי הבקשה שהוגשה על ידי כונס הנכסים בשם המשיבה, לרישום הבניין כבית משותף, הוגשה כחלק מסכסוך בנוגע לשומה על עסקת שינוי הייעוד והניצול. בית משפט קמא פסק כי על המבקשת לאפשר את רישום את הזכויות. יצוין כי חלק מהנזק עליו מצביעה המבקשת למעשה אינו נוגע לה באופן אישי, אלא עוסק ב"טובת הכלל". כך, נטען לפגיעה באמינותו של מרשם המקרקעין, ואפשרות הפגיעה בצדדים אחרים ככל שיתקבל ערעור המבקשת. אין בכך די כדי להרים את הנטל לטובת המבקשת, ולקבוע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. אף אם ירשמו הזכויות בשטחים השנויים במחלוקת עם שם המשיבה, אין בכך בכדי לחסום את הדרך בפני המבקשת לתבוע את הסכומים המגיעים לה על פי דין בגין מכירת זכויות בחלקים שונים של המקרקעין – ככל שיימצאו.

           מסקנה זו בדבר מהות התביעה משתלבת עם הנקבע על ידי בית משפט קמא, ואף לא מצאתי כי המבקשת הסתייגה מקביעה זו:

"עוד התברר במהלך הדיון כי הסיבה היחידה שבגינה הרשות מסרבת לקיים את הצו ולחתום על המסמכים הדרושים לשם רישום הבית המשותף, למרות שאלה נמסרו לה זה מכבר על ידי הכונס, היא דרישתה להסדרת החוב הכספי הנטען על ידה"

[...]

ודוק: מעבר לכך שמדובר בהפרת צו שיפוטי בריש גלי, הרי שגם לגופו של ענין אין בסיס לסרובה של הרשות לחתום על המסמכים הדרושים לשם רישום הבית המשותף. הרשות אינה עורכת את ההבחנה המתבקשת בין שאלות חוזיות וכספיות, קרי, מהם השימושים המותרים בבנין לפי חוזה החכירה ומהו הסכום המגיע לה בגין השימושים שנעשים בפועל בבנין" (פס' 11-14 להחלטת בית משפט קמא מיום 20.2.2017).