המ"ש 945-03-15 מוסא נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח מיום 3.5.13. המבקש טען כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, אלא אשתו. המבקש הוסיף וטען כי לא ידע על הדוח עד הטלת עיקול על רכבו.

המשיבה התנגדה לבקשה, ובהחלטה מיום 1.4.15 ביקשתי לקבל פרטים רלוונטיים מרשות הרישוי והמרכז לגביית קנסות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

ראשית, צודקת המשיבה בעמדתה כי הדוח נשלח כדין לכתובתו של המבקש ולא נדרש על ידו. אכן מדובר במשלוח לכתבות כללית שאינה מלאה, אולם אין למבקש להלין אלא על עצמו על שלא דאג לעדכון כתובת מלאה יותר הכוללת תיבת דואר, כפי שעושים אזרחים רבים אחרים.

לפיכך, יש לראות במבקש כמי שידע על הדוח במועד, ועמדה זו מתחזקת לאור העבודה כי למבקש נשלחו הודעות נוספות, בידי מרכז הגבייה ורשות הרישוי.

רשות הרישוי שלחה למבקש הודעה על חיוב בקורס לפי שיטת הניקוד בחודש פברואר 2014 וכן הודעה על פסילת רשיון עקב צבירת ניקוד בחודש יולי 2014. גם הודעות אלה לא טרח המבקש לדרוש מהדואר.

מרכז הגבייה שלח למבקש הודעות בדואר רשום בחודש מרץ 2014 ובחודש יולי 2014, ושוב לא טרח המבקש לדרוש הודעות אלה מהדואר.

מכל האמור לעיל עולה כי המבקש מתחמק באופן שיטתי מקבלת הודעות בדואר רשום מהרשויות, ואין לקבל כי הוא יכול להוסיף ולטעון "לא ידעתי" בנסיבות אלה.

מעבר לכך מתברר מתגובת רשות הרישוי, כי לאחר הגשת הבקשה שילם המבקש את הקנס שהוטל עליו בגין הדוח דנן! אילו לא הייתי רואה לנכון לדחות את הבקשה מנימוקים אחרים, דומה כי די היה בנימוק זה כדי להצדיק דחיית הבקשה, שכן תשלום הדוח, גם אם באיחור מגלה כי למעשה המבקש חוזר בו מהבקשה.