המ"ש 9133-06-16 קקון נ' מדינת ישראל

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 3.4.15, נערכה כנגד רכב שהיה בחזקת המבקש, הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה והדו"ח הוסב על שם המבקש ביום 9.6.15.

המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי הדו"ח המקורי לא הגיע לידיו ונודע לו על קיומו רק בעקבות הודעת רשות הרישוי על צבירת נקודות רישוי.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הדו"ח נשלח לכתובתו הרשומה של המבקש ונדרש על ידיו או על ידי מי מטעמו, זאת עוד ביום 15.6.15, כמו כן, נשלחה לכתובת זו הודעה על כפל קנס, ביום 21.12.15 ומכאן, מתקיים הקבוע בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התש"ל - 1974.

המשיבה צירפה לתגובתה תדפיס מאתר רשות הדואר, לפיו, דבר הדואר הרשום נמסר ליעדו עוד ביום 21.6.15.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקש פנה בבקשה לקבלת הדו"ח המקורי, רק ביום 8.5.16 וכן, כי המבקש בחר את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לו יומו, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה.

המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.