המ"ש 7116-06-14 גרודוולד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין 4 דו"חות שונים (תת"ע 106-07-14- תיק משטרה מס' 90502219091, תת"ע 7114-06-14- תיק משטרה מס' 90502226526 תת"ע 7116-06-14- תיק משטרה מס' 90502211825 ותת"ע 6455-06-14- תיק משטרה מס' 90502303689) ולהסבת הרשעה על שם אחר (בכל דו"ח נטען נהג אחר).

המדובר בדו"חות בגין נהיגה במהירות העולה על המותר משנת 2013, אשר שולמו. מששולם הקנס השתכללה ההרשעה ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו (עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 29.1.08 ורע"פ 9543/10 באהר זועבי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.3.11).

המבקש השתהה ולא פנה לתביעה במועד לשם הסבת הדו"ח בתוך המועדים שנקבע בסעיף 229 לחסד"פ. המבקש לא טורח להסביר בבקשותיו את פשר השיהוי. 

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 לא נועד לאפשר התחמקות מאמצעי תיקון שנקבעו על ידי המחוקק [עיינו והשוו: עפ"ת 30650-02-10 מישאל מרדכי נ' מ"י, הש' י.שפסר, 4.4.10].

אף לטענת ההגנה כי אחר נהג ברכב, ההלכה שנקבעה בביה"מ העליון קובעת כי  בהיעדר הסבר למחדל לא ייענה ביה"מ לבקשה אף מקום בו אחר מודה בביצוע העבירה. היענות לבקשה לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות תוביל לכך שבקשות להסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה (עיין: רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 16.1.12).

עוד נקבע בעניין זה כי מאחורי פרוצדורה מסתתרת מהות, שהינה- עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי (עיין: רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14).

הכללים שעל בית המשפט להפעיל בבואו ליתן החלטה בבקשה להארכת מועד להישפט שונים בתכלית מהכללים החלים על בקשה לביטול פסק דין והטעם לכך הוא סוג ההליך אותו ביקש המחוקק להגביל בזמן משיקולים של סופיות הדיון ויעילות (עיין: המ"ש 9734-10-13 אברהם מויאל נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 10.6.14).

הבקשה נדחית.

מזכירות תקשור ההחלטה לתיקים 106-07-14, 7114-06-14, 6455-06-14.