המ"ש 6859-09-14 כהן נ' מדינת ישראל - פסקדין

המבקש עותר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 15.4.13. המדובר ב"דוח מצלמה" בו הונצח רכבו נוסע במהירות העולה על המותר בדרך עירונית.

אין חולק כי לאחר קבלת הדוח פנו המבקש ואשתו למשטרה בבקשה להסבת הדוח על שם אשת המבקש, אשר לפי הנטען כי היא זו שנהגה ברכב. הפנייה התקבלה במשטרה בחודש אוקטובר 2013, אך נדחתה מאחר ולא צורף אליה תצהיר. עוד אין חולק כי לאחר שהוטל עיקול על הרכב, שולם הדוח בחודש יולי 2014.

המשיבה התנגדה לבקשה, בעיקר עקב תשלום הדוח, שני הצדדים תמכו עמדתם בהפנייה לפסיקה רחבה, כאשר מחד גיסא שמה המשיבה כאמור את הדגש על תשלום הדוח, ואילו המבקש חוזר וטוען כי דחיית בקשתו תגרום לעיוות דין, וזאת במיוחד לאור העובדה כי בחודש מאי 2014 נפסל רשיונו בידי רשות הרישוי וזאת עקב צבירות ניקוד, לרבות בגין הדוח דנן.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, יש לזכור כי סעיף 229(ח') לחסד"פ קובע:

שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג).

לאור הוראת חוק זו נקבעה ההלכה כי הארכת מועד לאחר תשלום הדוח אפשרית רק מקום בו לא ידע ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו – רע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל.

לאור הלכה זו נדחו פעמים רבות בקשות להארכת מועד לאחר תשלום, גם במקרים בהם הראה המבקש לכאורה כי לא הוא שנהג ברכב. לדוגמא, בקשתו של מי שלא החזיק כלל ברשיון נהיגה במועד העבירה – מ.ח. 2032/12 אלסנעא סלימאן נ' מדינת ישראל, בקשתו של מי שהראה כי מכר את הרכב לפני מועד העבירה – עפ"ת (ב"ש) 42904-01-14 אברהם מויאל נ' מדינת ישראל ובאופן דומה בקשתו של עולה חדש אשר לא הבין את הדוחות שנשלחו אליו – עפ"ת (ת"א) 36361-04-10 גבריאל פרוג נ' מדינת ישראל.

בעפ"ת (חיפה) 15616-05-09 אביחי צדוק נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט המחוזי כי מי ששילם את הדוח אינו יכול להגיש בקשה להארכת מועד, אלא שעליו לפעול לפי הוראת סעיף 229(ח') הנ"ל ולפנות לתובע בבקשה לביטול:

"המערער לא פעל כלל במתווה האמור, לא הגיש ערעור, ואף לא פנה בבקשה למשפט חוזר, אלא הגיש בקשה להישפט בפנותו לסעיף 230 לחסד"פ. דרך זו אינה פתוחה בפני המערער. בשורה של החלטות התייחס בית המשפט העליון אל הדרך להשיג על הרשעה חלוטה, ודחה תקיפתה באופן בו פעל המערער."