המ"ש 6803-06-17 זידאן נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט, לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), בגין דו"ח תנועה.

דו"ח מס' 90506144485 - בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, מיום 26.5.16, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. 

נטען כי המבקש רשום כבעלים של הרכב שביצע את העבירה אך הוא אינו מחזיק ברכב בפועל. הרכב נמצא בחזקתו וברשותו של מר עזאם איאד (להלן – הנהג). נטען כי הרכב נמכר לנהג אך במועד ביצוע העבירה עדיין לא בוצעה העברת הבעלות עליו.

תצהירו של הנהג לפיו הוא נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה צורף לבקשה.

נטען כי למבקש נודע על הודעת תשלום הקנס בעקבות בירור אקראי. המבקש פנה ביום 11.5.17 למרכז הארצי לפניות נהגים על מנת להסב את הדו"ח על שם הנהג, ובתגובתם נטען כי אישור המסירה של הודעת תשלום הקנס שנשלחה למבקש חזר כ"לא נדרש", ועל פי חזקת המסירה בחוק סדר הדין הפלילי, זוהי מסירה כדין.

המבקש טען כי בישוב בו הוא מתגורר, כפר מנדא, מס' אנשים בעלי שם זהה לשלו, ולפיכך, הדו"ח לא נמסר לו. המבקש אף צרף אישור מטעם העיריה בדבר קיומם של אנשים אחרים בישוב בשם דומה.

בתגובתה טענה המשיבה כי מדובר בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת (105 קמ"ש במקום 80 קמ"ש).

הודעת הקנס הראשונה נשלחה לכתובת כפר מנדא ואישור המסירה חזר כ"לא ידוע במען".

נשלחה הודעה שניה ביום 21.7.16 בו צויינה כתובת מדוייקת יותר ת.ד. 168 כפר מנדא ואישור המסירה חזר כ"לא נדרש".

המבקש פנה למפנ"א באיחור ובקשתו נדחתה עקב האיחור וכן בהתבסס על חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי.

צורפה תגובת מפנ"א ואישורי המסירה. 

הכרעה