יהודה נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

ביום 21.3.17 נרשם למבקש דוח (הדבקה) שעניינו העמדת גרור ללא נגרר. הדוח נשלח למענו של המבקש ביום 6.9.17 ונדרש על ידי המבקש. מתגובת המשיבה עולה כי המבקש מעולם לא פנה למפנ"א בבקשה כלשהי.

בבקשתו טוען המבקש כי השוטר שרשם את הדוח זרק אותו לתוך הנגרר והוא לא קיבל אותו. הוא טוען כי דוח זה, ודוחות אחרים, נרשמו לו אך ורק בשל התנכלות אישית אליו בהיותו חילוני שאינו שומר שבת המתגורר בבני ברק וכי בתי משפט כבר ביטלו דוחות כאלה בעבר.

המשיבה מתנגדת לבקשה ועותרת לדחותה.

דיון והכרעה

החלטתי לדחות את הבקשה.

השלכת דוח לרכב או הדבקתו על רכב אינה מהווה מסירה כדין. מסירה כדין של הדוח התבצעה כעולה מתגובת המשיבה בעת שהדוח נשלח למענו הרשום של המבקש ביום 6.9.17 והתקבל על ידי המבקש או מי מטעמו. המבקש אינו מתייחס לעניין זה בבקשה ובבקשה אין כל הסבר ולו בדוחק לפשר האיחור בהגשת הבקשה בשים לב למועד בו נשלח ונדרש הדוח על ידו או על ידי מי מטעמו.

נימוק אחר העשוי להצדיק הארכת המועד הוא חשש לגרימת עיוות דין למבקש אם תידחה בקשתו. בעניין זה לא הניח המבקש תשתית המאפשרת לקבוע כי קיים חשש לעיוות דינו. המבקש טוען כי הדוח נרשם משיקולים זרים ופסולים (התנכלות למבקש על רקע היות חילוני המתגורר בעיר בני ברק) וכי דוחות אחרים שנרשמו לו בוטלו על ידי בימ"ש. המבקש אינו מצרף לבקשתו ולו דוח אחד שנרשם ובוטל על ידי בימ"ש מן הטעם שנרשם משיקולים זרים וזאת על מנת לבסס את הטענה להתנכלות אליו על רקע היותו חילוני שאינו שומר שבת המתגורר בעיר בני ברק. משלא הונחה תשתית מינימלית המאפשרת לקבוע ולו לכאורה כי התנהגות פסולה של הרשות היא שהובילה לרישום הדוח כי יסודו של הדוח בהתנהגות פסולה של הרשות ומשלא נומק האיחור בהגשת הבקשה, לא מצאתי עילה להיעתר לבקשה והיא נדחית.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ח, 06 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: