המ"ש 6510-05-14 חאזן נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה. האחד מיום 23.10.11 והשני מיום 4.8.12. המבקש טען כי שתי העבירות שצולמו בידי מצלמות בוצעו ברכב מסוג ביואיק אשר היה בבעלותו ונמכר ביום 21.5.11. המבקש צירף זכרון דברים בדבר מכירת הרכב והוסיף וטען כי לא ידע על הדוחות עד קבלת הודעת משרד הרישוי בדבר פסילת רשיונו, זמן קצר לפני הגשת הבקשה.

המשיבה התנגדה לבקשה, ושני הצדדים הוסיפו והגישו מסמכים וטיעונים שונים.

לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

ראשית, מעיון בדוחות עצמם, אשר לא צורפו בידי המבקש, אלא בידי המשיבה, עולה כי כל עבירה בוצעה ברכב אחר. העבירה מיום 23.10.11 בוצעה אכן ברכב הביואיק שמספרו 2631063 אולם העבירה מיום 4.8.12 ברכב אחר שמספרו 3278064.

זכרון הדברים אותו צירף המבקש מתייחס למכירת רכב מס' 2631063 ורכישת רכב מס' 3278064. מכאן כי טענתו של המבקש כי העבירות בוצעו ברכב לאחר שנמכר על ידו אינן נכונות, ויכולות לחול אך ורק על העבירה הראשונה לבדה.

דומה כי די בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה. בקשת המבקש הוגשה בעקבות קבלת הודעת פסילה בידי רשות הרישוי. לפי הודעת הרשות נפסל רשיונו של המבקש לאחר שצבר 46 נקודות לחובתו. אף אם תיגרע העבירה משנת 2011, הנושאת בחובה 8 נקודות, הרי לחובת המבקש 38 נקודות שהן מעל למכסה המחייבת פסילת רשיונו. מכאן שמדובר בבקשה תיאורטית בלבד שקבלתה לא תסייע למבקש.

שנית, אף ללא האמור לעיל, דומה כי האמור לעיל מצדיק דחיית הבקשה. המבקש טען כי לא ביצע את העבירה, כי בוצעה ברכב אחר והסתמך על זכרון דברים אשר התברר כי אינו רלוונטי לאחת העבירות. המבקש לא צירף העתק הדוחות, גם לא לאחר שהתבקש לעשות זאת, ורק המשיבה היא שעשתה זאת. דומה כי כאשר המבקש מוסר מידע לא מדויק, ואף נמנע מהגשת מלוא המסמכים, המדובר בבקשה אשר נגועה באי ניקון כפיים, עובדה המצדיקה דחייתה.

מעבר לכל האמור לעיל, מתברר כי לאורך כל הדרך נמנע המבקש מקבלת הודעות המשטרה בדבר הדוחות שלחובתו ומהודעות משרד הרישוי. אין חולק כי כל הדוחות וכן הודעות משרד הרישוי שנשלחו למבקש לא נדרשו על ידו. המבקש מציין זאת במפורש ואף מצרף אישור הדואר על כך. המבקש לא הראה כי נפל שיבוש בכתובתו, או נפלה טעות אחרת אשר גרמה לאי קבלת ההודעות אצלו. למבקש נשלחו הודעות לא מעטות מאז שנת 2011, הדוחות עצמם, הודעות על צבירת הפיגורים והודעות משרד הרישוי וכולם לא נמסרו לידיו מאחר ולא נדרשו על ידו. המדובר במחדל מצד המבקש אשר מונע ממנו לדעתי לטעון כיום כי לא ידע על הדוחות.

כידוע, תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מקימה חזקת מסירה של דוחות והודעות אשר נשלחות לאזרח. הנטל הוא על המבקש להראות כי אי קבלת הדוחות לא נובעת ממחדל מצידו, והימנעות מדרישת דברי הדואר - פעם אחר פעם - לא רק שאינה מקיימת דרישה זו, אלא שהיא מצביעה על כך שהסיבה לאי קבלת ההודעות נעוצה במבקש.