המ"ש 5198-04-14 ווקסלר נ' מדינת ישראל

המבקש עותר להארכת מועד להישפט בגין שלוש דוחות תנועה מחודש אוגוסט 2012 ואילך.

המבקש טוען כי לא ידע על הדוחות עד חודש ינואר 2014 או בסמוך לכך, עת קיבל הודעה ממשרד הרישוי בדבר פסילת רשיונו לפי שיטת הניקוד. לגופו של עניין טוען המבקש כי לא הוא שנהג ברכב, אלא כי מדובר ברכב המצוי בשימוש קבוע של אביו.

המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי הדוחות הומצאו לכתובתו של המבקש אשר לא טרח לעדכנה וכן כי שולמו בטרם הגשת הבקשה, כך יש לראות את המבקש כמי שהודה בעבירות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק ובמחשב בית המשפט, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, צודקת המשיבה ומדובר בדוחות ששולמו. כפי שנקבע בסעיף 229(ח') לחסד"פ: שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו.

כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 2096/07 ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל הארכת מועד לאחר תשלום אפשרית רק במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם לא ידע אדם, ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו. אין זה המקרה דנן בו המבקש לא הסביר כלל את תשלום הדוחות וכאשר לפחות שניים מבין הדוחות שולמו עוד בחודש יולי 2013, דהיינו כתשעה חודשים לפני הגשת הבקשה, ולפני המועד בו טען המבקש כי נודע לו עליהם(!).

שנית, צודקת המשיבה בטענתה כי הדוחות נשלחו לכתובת המבקש אשר לא טרח לעדכנה. גם לעניין זה התייחס בית המשפט העליון בעניין כוכבי וקבע כי אדם אינו יכול להשמע בטענה שהדוח שנשלח לכתובתו הרשומה לא הגיע לידיו. עוד נקבע בעפ"ת 46423-03-12 רן עוז נ' מדינת ישראל כי אף מי שהחליף כתובתו עקב גירושין חייב לעדכן את הגופים הרשמיים, ומשלא עשה כן לא יישמע בטענה שלא קיבל את הדוח.

אינני מתעלם מטענת המבקש לגופו של עניין המגלה לכאורה הגנה של ממש כנגד העבירות. עם זאת, סבורני כי בנסיבות אין בכך די כדי להצדיק קבלת הבקשה, ואף זאת מכמה סיבות. ראשית, אין בתצהיר המבקש ואביו כל רמז מתי נמסר הרכב לידי האב, ואין כל ראייה שהדבר היה לפני העבירות משנת 2012. בעניין זה יש לציין כי בשנת 2011 הועמד המבקש עצמו לדין על עבירות שבוצעו ברכב דנן, ולא הועלתה על ידו כל טענה כי לא הוא שנהג בו.