המ"ש 5178-07-14 דליאמי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] התשמ"ב-1982, שהגיש המבקש ביום 21.7.14.

על החברה בשם אמיר הנדסה וסחר בע"מ  (להלן" החברה") הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת (דו"ח תנועה מס' 90502751739) מיום 28.12.13.

מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש החברה. לטענת המבקש,  הוא נהג ברכב ביום ביצוע העבירה ועל כן ברצונו להסב הדו"ח על שמו. עוד ציין המבקש, כי הדו"ח נשכח במגירה של אחת הפקידות ומשכך לא הוגשה הבקשה במועד.

לבקשה צורף תצהיר המבקש לתמיכה בטענה, כי הוא אשר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

אמנם גם קצין הבטיחות של החברה, מר ויקטור אוחיון חתם על התצהיר אך מתוכן התצהיר הקצר עולה, כי הוא נרשם ע"י המבקש וכולל עובדות הידועות למבקש ותו לא: "אני מצהיר כי נהגתי ברכב מ.ר. ...בתאריך... בשעה... וביקשתי להסב הדוח על שמי מקצין הבטיחות של החברה".

אין בתצהיר כל התייחסות לעובדות הידועות לקצין הבטיחות לרבות בכל הנוגע לסיבת האיחור להגשת הבקשה להישפט, כגון מי קבל לידיו הדוח, מתי נתגלתה הטעות כי הדוח נשכח וכיצד וכד' ולפיכך לא ניתן לראות בתצהיר זה כתצהיר מטעם החברה. יצויין, כי החברה גם לא רשומה כמבקשת בטופס הבקשה אלא רק המבקש.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבה אשר התנגדה לה וציינה, כי הדו"ח נשלח לחברה, וכפי העולה מהבקשה, לא הוגשה בקשה במועד הקבוע בחוק עקב שכחה, ולפיכך יש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.