המ"ש
בית משפט השלום חדרה לתעבורה
|
5081-06-16
26/06/2016
|
בפני השופט:
אלכס אחטר
|
| - נגד - |
מבקש:
חי חיים אור גל
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, (להלן: "החוק"), שעניינה – הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות שכן אין בנימוקיה טעם כלשהו המצדיק את מתן הסעד המבוקש.
בפסיקה נקבע כי טענה לפיה נהג אחר לכאורה נהג ברכב המבקש, אינה מהווה עילה למתן הסעד המבוקש. (ראו – רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל, רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל, רע"פ 8653/13 לוי נ' מדינת ישראל, רע"פ 8651/13 סקה נ' מדינת ישראל, רע"פ 7018/14 טיטלבאום נ 'מדינת ישראל וכן ראו פס"ד שניתן לאחרונה עפ"ת 7150-10-15 עבד אלחלים נ' מד"י).
זאת ועוד, בית המשפט הנדרש לבקשה להארכת מועד להישפט שוקל את אותם שיקולים הדומים לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם, לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק, (לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793). על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע לכך בחוק וכן נדרש בית משפט לשקול האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם עיוות דין למבקש אשר יהיה בו כדי להיעתר לבקשתו.
בענייננו, הבקשה הוגשה באיחור, העבירה בוצעה ביום 18.11.2012, הדו"ח הוסב מחברת ש. שלמה רכב בע"מ לחברת סלקום אשר החזיקה ברכב ולימים, כעולה מנימוקי הבקשה, בוצעה הסבה ע"ש המבקש. המבקש לא צירף לבקשתו אסמכתאות כלשהן שיש בהן כדי ללמוד אודות מועד ההסבה על שמו וכן לא הבהיר מה הקשר בינו לבין צד ג' – מר רועי אוחנה אשר לכאורה נהג ברכב בעת ביצוע העבירה.
זאת ועוד, המבקש טען כי צד ג' נהג ברכבו ואומנם צירף לבקשתו תצהיר מטעם צד ג', אולם בהעדר אסמכתא התומכת בנימוקי התצהיר, היינו אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי אכן הרכב היה בחזקתו של אותו צד ג' בפועל, לא ניתן לקבל טענה זו שכן לטעמי מדובר בטענה אשר "באה לעולם" רק לצורך ביצוע ההסבה ותו לא. יתר על כן, רישיון הנהיגה ש צ ד ג', אשר העתקו צורף לבקשה, אינו בתוקף מיום 15.03.2013.
צד ג' אינו מפרט בתצהירו באילו נסיבות נהג ברכב אשר היה במועד ביצוע העבירה, בחזקתו של המבקש וכן לא מציין על אילו נתונים/עובדות הוא מסתמך בתצהירו ששי בהן כדי לקבוע ולו לכאורה שאכן במועד ביצוע העבירה, בחודש נובמבר 2012, אכן הוא זה אשר נהג ברכב בפועל.
אני קובע כי, התצהיר הינו מלאכותי ומגמתי אשר מיועד לזכות את המבקש בסעד המבוקש בלבד ואין בו אלא כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה, במיוחד עת הועלתה טענה עובדתית זו בשיהוי רב. ראו לעניין זה, (שיהוי בהגשת הבקשה), פסק דין שניתן ע"י כב' השופט דבור עפ"ת 35639-04-15 סעיד סעדי נ' מדינת ישראל.
וכן ראו את קביעתו של כב' השופט דבור, בימ"ש מחוזי נצרת, במסגרת עפ"ת 7150-10-15 עבד אלחלים נ' מדינת ישראל: