המ"ש 3619-09-16 שיבלי נ' מדינת ישראל

לא ברור מדוע טרח המבקש להגיש בקשה חדשה אחרי מחיקת הבקשה הקודמת, כאשר גם כעת אין הוא יכול לומר מי הוא שנהג ברכב, ולמעשה מקבל עליו אחריות לעבירה.

מהאמור לעיל עולה כי למבקש אין כל טענה כנגד העבירה, ולכל היותר כנד חיובו בתוספת פיגורים.

כפי שכבר קבעתי לא אחת, אין מקום להאריך מועד להישפט בגין דוח כאשר כל טענת המבקש הינה כנגד גובה הקנס ולא כנגד העבירה גופה. ראשית, הלכה היא כי גובה הקנס כמו גם חומרת העונש אינן עילה לביסוס טענה בדבר "עיוות דין" המצדיקה דיון חוזר בהליך. שנית, ההלכה היא כי מקום שהגיש אדם בקשה להישפט בלא טענה של ממש לגופו של עניין, יש לגזור עליו קנס מוגדל. לפיכך, לו היו מתקבלות בקשות בטענה זו, ובהליך העיקרי היה נגזר על הנאשם קנס מוגדל, הרי שכרו היה יוצא בהפסדו. בהקשר דומה נקבע בידי בית המשפט בבאר שבע בב"ש 1713/05 נג'אר וושדי נ' מדינת ישראל, כי אין מקום להארכת מועד להישפט בידי בית המשפט לתעבורה בכדי להמנע מתוספת פיגורים לקנס שכלל לא הוטל על ידי בית המשפט.

דומה כי ההליך בו על המבקש לנקוט הוא לפי סעיף 5 ב ו – 5 ג לחוק המרכז לגביית קנסות ואגרות במסגרתו הוענקו למנהל המרכז או לעובד שמונה לכך, סמכויות מעין שיפוטיות להקל או לבטל תוספת פיגורים בנסיבות המתאימות. המבקש לא נקט בהליך מעין זה, ומכל מקום כפי שקבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט סעב) בעפ"ת 37814-01-11 עמי שירי נ' מדינת ישראל, הסמכות לבקר את החלטות מנהל המרכז אינה לבימ"ש זה, אלא שיש לתקוף את ההחלטה בהליך מנהלי.

אם למבקש טענה של ממש כנגד העבירה, או טענה אחרת שיכולה להצדיק קבלת הבקשה, ינמקה בתוך 14 יום, שאחרת תימחק גם בקשה זו.

מעקב ליום 30.9.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ו, 13 ספטמבר 2016.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: