המ"ש 3139-09-15 חסארמה נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 21.6.14. המבקש טען כי לא נהג ברכב במועד הרלוונטי, אלא עשה זאת אביו, אשר אף שילם את הקנס שבדוח בלי ידיעתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין להאריך את המועד לאחר תשלום הקנס.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי הדין עם המשיבה והבקשה נדחית.

כפי שקובע סעיף 229(ח') לחסד"פ "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו...".

לפיכך, ההלכה היא הארכת מועד להישפט לאחר תשלום הקנס אפשרית רק במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו.

לא זה המקרה שבפניי. למבקש נשלח הדוח על שמו וגם אם אקבל שלא הומצא לו, אין חולק כי ההודעה הנוספת הכוללת דרישה לתוספת פיגורים התקבלה בכתובתו כשהיא מופנית אליו. בנסיבות אלה, גם אם שולם הקנס בידי אחר, אין בכך כדי למלא את הדרישה להוכחה כי המבקש לא צריך היה לדעת על ההליך. ראו בהקשר זה דברי בית המשפט המחוזי בע"פ 40584/07 ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל:

הדעת וההיגיון מחייבים שהיא יכולה לדעת על הדו"חות שנתקבלו בבית הוריה ושולמו על ידי אחיה. לפיכך אין היא יכולה להישמע בטענה שלא יכלה לדעת על הדו"חות ועל העבירות שביצע אחיה ועל תשלום הקנסות על ידי אחיה.

ואם במקרה כוכבי הוברר כי המבקשת לא התגוררה עם הוריה בכתובת שם התקבלה דרישת התשלום ועל אף זאת נדחתה בקשתה, מקל וחומר שיש לדחות את הבקשה מקום שדרישת התשלום התקבלה בכתובת הנכונה, והתצהירים שהוגשו לתמיכה בבקשה הינם כלליים ביותר.

המבקש ואביו לא הסבירו הכיצד זה שילם האב את הקנס שעל שם בנו בלי ידיעתו של הבן, ואף לא הסבירו כיצד יודעים הם לומר מי הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי לעבירה.