המ"ש 3081-09-14 עבד אל ראוף נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 13.2.13, וטען כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי. המשיבה התנגדה לבקשה, בעיקר לאור תשלום הדוח בטרם הגשת הבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

אין מחלוקת כי הקנס שבצד הדוח שולם בטרם הגשת הבקשה. כפי שנקבע בסעיף 229(ח') לחסד"פ

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו".

הארכת מועד להישפט לאחר תשלום אפשרית רק במקרים נדירים בהם לא ידע אדם על ההליך נגדו. לא זה המקרה שלפניי. המבקש ידע על ההליך, ולטענתו העביר את הדוח למר פאהים דיאב, אשר שילמו. בנסיבות דומות כבר נדחו בקשות רבות, וראו לדוגמא החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 2626/07 אהוד אבני נ' מדינת ישראל.

מעבר לכך, לא ברור מהבקשה והתצהירים שצורפו לה כיצד יודע מר דיאב לומר כיום כי דווקא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי. תצהירו נערך כשנה וחצי לאחר מועד העבירה ואין בו כל רמז כיצד יכול אדם לזכור כי דווקא הוא שנהג ברכב במועד מסוים, למעט אמירה כללית כי המבקש "ערך בירור".

מהבקשה עולה כי היא הוגשה בעקבות סירוב רשות הרישוי לחדש את רשיונו של המבקש כתוצאה מדוח זה. כבר נקבע לא אחת כי בקשות מסוג זה הבאות אחרי נקיטת סנקציות של רשות הרישוי מחייבות בדיקה זהירה:

"התופעה של הסבת דוחות תעבורה, הינה תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרישוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון – כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה. או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון. בבקשה מסוג בקשה זו מוטל הנטל על כתפי המבקש להוכיח כי לא הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בעת ביצוע העבירה. תצהירים סתמיים וריקים מתוכן, אשר אין בהם כדי להסביר ולהבהיר מדוע יש לראות באדם האחר כאחראי, לא יתקבלו".

ע"פ 5242/07 באסם אבו קטן נ' מדינת ישראל.