המ"ש 2905-02-17 אל סייד נ' מדינת ישראל ואח'

בפני בקשת המבקש להישפט באיחור, מכח סעיף 230 ל-חסד"פ [נוסח משולב].

במסגרת הבקשה, מבקש ב"כ המבקש להסב דו"ח מצלמת מהירות שמספרו: 90504718223, מיום 24.05.15 על שם מר סייד עבד אל רחום, אשר לשיטתו היה בחזקת מר סייד בעת ביצוע העבירה (מצ"ב תצהיר מטעם מר סייד עבד אל רחום).

עוד ציין ב"כ המבקש, כי המבקש לא קיבל את הדו"ח לידיו ונודע לו עליו רק לאחרונה ממשרד הרישוי, בנוסף, נטען כי סניף הדואר בשבט סייד , לא פעיל מזה שנים ואין חלוקת דואר כלל, הדואר עצמו נשרף מספר פעמים.

ב"כ המשיבה הביעה התנגדותו לבקשה, הן מהטעם שעברו מעל שנתיים מיום ביצוע העבירה והמבקש המתין זמן רב בהגשת בקשה זו.

כמו כן, לא נגרם למבקש עיוות דין היות ששילם את הקנס לפני 8 חודשים.

לאחר עיון בבקשה לנימוקיה, החלטתי לדחות את בקשתו של המבקש מהטעמים הבאים:

1. העבירה בוצעה ביום 24.05.15 ועברו למעלה משנתיים בהם, המבקש לא עשה דבר על מנת להסב את הדו"ח על שם אחר.

2. המבקש שילם את הקנס לפני כ-8 חודשים – כך שמבחינה זו נחשב כמי שהודה בעבירה והורשע בגינה. אם סבר כי אחר נהג – מדוע אם כן שילם את הקנס?!!.

3. מהבקשה ונספחיה, ניתן ללמוד כי נודע למבקש על הדו"ח רק לאחר שקיבל מסמך ממשרד הרישוי, בו מצויינות העבירות שביצע והנקודות שצבר לחובתו ולאחר שראה כי צבר נקודות רבות ויש סיכוי כי יופעלו נגדו אמצעי תיקון, בחר להגיש בקשה זו בנסיון להביא לביטול הדו"ח הנ"ל ובכך למנוע את הפעלת אמצעי התיקון נגדו. וזאת עשה למרות שהקנס שולם כבר על ידו. מה שמלמד כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב.

4 בנחה שאכן סניף הדואר ביישוב נשרף אינו פועל מזה שנים, חובה על המבקש למצוא דרך חילופית שתבטיח קבלת דואר.

5התצהיר של המצהיר הינו סתמי ביותר, אינו כולל – אפילו – מועד ביצוע העבירה ו/או כל פרט אחר שיכול להסביר איך הוא זוכר את המקרה.