המ"ש 2666-08-16 חסן נ' מדינת ישראל ואח' - פסקדין

לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק") שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 7.8.16 בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה מתאריך 17.7.15 (מס' הודעת תשלום קנס 90504927121).

טענות הצדדים

לטענת ב"כ המבקש, הרכב נשוא העבירה רשום על שמו של המבקש, אך במועד ביצוע העבירה, הוא לא נהג ברכב, אלא העובד שלו, מר מנסור מאהר ת"ז ********** (להלן: "הנהג"), ועל כן מבקש הסבת הדו"ח אליו.

לבקשה צורף תצהיר הנהג והעתק הודעת תשלום קנס.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהמבקש לא פעל במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק ומשחלפה כשנה מיום ביצוע העבירה.

דיון והכרעה

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.

א. על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.

ב. האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

א. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה

סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:

(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);