המ"ש 2353-11-17 אזולאי נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט בקשר לדוחות שנרשמו (לאחר הסבה) ע"ש המבקש.

למבקש נרשם ביום 13.8.16 דוח שעניינו נהיגה במהירות מופרזת. הדוח נשלח למענו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". המבקש טוען בבקשה זו כי מכר את הרכב לאחר ביום 28.6.16 וכי מכוחה של טענה זו הוסב דוח אחר שנרשם על שמו בתיק אחר בבית משפט זה. המבקש טוען כי לא קיבל את הדוח וכי אין להלום כי יורשע בעבירה שלא ביצע. לדבריו, הנהג בעת העבירה מודה בביצוע העבירה ומוותר על טענת התיישנות.

המשיבה טוענת שניים אלה: ראשית, הדוח נשלח כדין למענו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש" שכמוהו בנסיבות העניין כמסירה כדין. שנית, הקנס הנקוב בדוח שולם ועל כן יש לראות במבקש כמי שהורשע בדין בעבירה המיוחסת לו בדוח.

דיון והכרעה

החלטתי לקבל את הבקשה ולהאריך למבקש את המועד להישפט. על מנת לסתור את חזקת מסירת הדוח למבקש, כקבוע בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, נדרש המבקש להראות כי לא קיבל את הדוח מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבלו. המבקש מציין כי לא קיבל את הדוח אך אינו מראה כי אי קבלת הדוח נבעה מסיבות שאינן תלויות בו. משכך לא עלה בידו לסתור את חזקת המסירה. עם זאת, וגם אם אניח כי המבקש התרשל באי ביצוע העברה פורמלית של הבעלות ברכב במשרד הרישוי וגם בדרישת דברי דואר הממוענים אליו אין להלום כי "מחירה" של התרשלות זו יהיה הרשעתו בעבירה שלא עבר לכאורה כעולה מהצהרת הנהג בעת העבירה. זאת ועוד, הפסיקה הכירה בכך שתשלום הדוח איננו מחסום בלתי עביר מפני קבלת בקשה להארכת מועד להישפט ( השווה: ע"ח 5231-05-13 חזן נ' מדינת ישראל).

אשר על כן ועל מנת למנוע עיוות דין למבקש הבקשה להישפט מתקבלת והמועד להישפט מוארך בקשר לדוח  90506594846 לצורך הסבה.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.