הכרעת דין לנהגת שדרסה בת 94 במעבר חצייה בשדרות רוטשילד בחיפה

כתב האישום

1.מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 18.6.12 סמוך לשעה 13:30 נהגה הנאשמת ברכב פרטי (להלן: "הרכב") בשדרות רוטשילד בחיפה, כשהיא נוסעת בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים, בכביש דו מסלולי, מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי והגיעה אל מול מרפאת "לין". עוד נטען בכתב האישום כי הכביש היה תקין, יבש, שדה ראיה פתוח לפנים למרחק של 50 מטרים ובמקום היה מסומן מעבר חציה שנראה היטב לעין (להלן: "מעבר החציה"). באותה עת, גב' פ.ר. ז"ל, ילידת 1918 (להלן: "הולכת הרגל" או "המנוחה"), חצתה את הכביש במעבר החציה, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשמת.

נטען בכתב האישום כי הנאשמת נהגה ברשלנות, לא הבחינה במועד בהולכת הרגל, לא אפשרה לה להשלים את חציית המעבר בבטחה ולאחר שהולכת הרגל הספיקה לעבור 5 מטרים ממעבר החציה, פגעה בה והפילה אותה לכביש. כתוצאה מהתאונה הולכת הרגל נחבלה חבלות של ממש, שהתבטאו בשבר מרוסק בעצם הזרוע הימנית, שבר בכתף הימנית, שבר באספקט אחורי של צלעות 2-8 משמאל, שבר באספקט קדמי של צלע 6 מימין ומספר שברים של עצם הירך. הולכת הרגל אף הועברה לשיקום בבית החולים 'פלימן'.

העבירות שיוחסו לנאשמת - סיכון הולך רגל במעבר חציה בנסיבות מחמירות, נהיגה רשלנית והתנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף.

השתלשלות ההליכים ותשובת הנאשמת לאישום

2.כתב האישום הוגש על ידי התביעה המשטרתית כמעט חמש שנים לאחר התאונה (חודש לפני תום תקופת ההתיישנות) ובין לבין, הולכת הרגל נפטרה. לאחר הגשת כתב האישום, במהלך הידברות בין הצדדים, התיק הועבר לפרקליטות, כדי לבחון אם קיים קשר סיבתי בין מותה של הולכת הרגל ובין התאונה. כך נדחה הדיון מעת לעת ולאחר 10 חודשים נמצא כי אין קשר סיבתי בין התאונה ובין מותה המאוחר של המנוחה והתיק הוחזר לטיפול התביעה המשטרתית.

3.כי כך, הנאשמת השיבה לאישום. בתשובה לאישום הנאשמת הודתה בנהיגה בזמן במקום ולא חלקה על תוצאות התאונה. עם זאת, הנאשמת כפרה באחריות לתאונה וטענה שהיא נסעה באור ירוק בעוד הולכת הרגל והמטפלת שלה חצו את הכביש ברמזור אדום ולכן מדובר בתאונה בלתי נמנעת.

4.נוכח תשובת הנאשמת לאישום, נקבע מועד לשמיעת ראיות ולאחר שמיעתם של 3 מעדי התביעה נדחה הדיון כדי לאפשר העדת 2 עדים נוספים שלא התייצבו לדיון הראשון. בפתח הדיון השני שנקבע לשמיעת ראיות, ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום על ידי הוספת עדת תביעה נוספת ולדחות את הדיון פעם נוספת, כדי לאפשר לפרקליטות לשוב ולבחון את הקשר הסיבתי בין התאונה ובין מותה של המנוחה, בעקבות מסמכים חדשים שהמציא בנה של המנוחה.

בית המשפט נעתר לבקשה בחלקה (ראו החלטה מיום 17.3.19) וביום 31.3.19 הודיעה המאשימה כי היא תמשיך לנהל את התיק. עם זאת, הדיון שוב נדחה, פעם כדי לשמוע את עדותו של הבוחן, פעם כדי לשמוע את עדותו של גובה הודעת המנוחה ופעם לאחר שהתברר שב"כ הנאשמת שכח להעביר למאשימה את חוות דעת הבוחן מטעם הנאשמת.