הכרעת דין בתיק תפח 1115/04

כתב-האישום

1. הנאשם, אחמד ארשיד, היה נשוי לסאחרה ארשיד (להלן "המנוחה") משנת 1984 ועד לגירושיו ממנה ביוני 2004. לפני גירושיהם, התגוררו בני הזוג וילדיהם, שלושה במספר, בביתם בכפר דיר אל חנא. במהלך חייהם המשותפים, נהג הנאשם באלימות כלפי המנוחה. לאחר הגירושין, עבר הנאשם לגור בחדר בחצר ביתם, ואילו המנוחה והילדים המשיכו להתגורר בבית.

ב-20/11/04, החליפה המנוחה את המנעולים לבית בשל סכסוך בינה לבין הנאשם באשר לחלוקת הבית ובשל חששה ממנו.

2. בלילה שבין 20/11/04 ל- 21/11/04, סמוך לחצות, התגנב הנאשם דרך החלון אל תוך הבית ושמע את המנוחה משוחחת בטלפון עם גבר זר.

הנאשם עזב לחדרו, אולם בשעה 2:30 לערך, חזר לבית, במטבח, נטל סכין מטבח שאורך הלהב שלה הוא כ-14 ס"מ, נכנס לחדר השינה של המנוחה וסגר את הדלת.

הנאשם העיר את המנוחה משנתה ולאחר דין ודברים בניהם דקר אותה באמצעות הסכין.

המנוחה צעקה, ולשמע צעקותיה התעוררו ילדי הזוג וניסו לפתוח את הדלת, אולם הדבר לא עלה בידיהם.

על גופה של המנוחה נמצאו 17 דקירות: 10 בפניה ובצווארה, ו-7 בכפות הידיים ובאמות.

3. לאחר מכן, קפץ הנאשם דרך החלון. מקפיצתו זו נפצע ברגלו.

המנוחה פתחה את דלת חדר השינה, והתמוטטה אל מול ילדיה, במטבח הבית.

4. מותה של המנוחה נגרם בסמוך לאחר מכן מאיבוד דם רב בעקבות 10 פצעי דקירה בראש, בצוואר, כתף שמאל, וזרוע שמאלית עם חתך בכלי הדם הגדולים של הצוואר. עזרה רפואית שהגיעה למקום, לא צלחה להצילה.

5. נטען בכתב האישום כי במעשיו המתוארים לעיל גרם הנאשם למותה של המנוחה ב"כוונה תחילה" כמשמעותה בסעיף 301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין") ולפיכך עבר את העבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2)+301 לחוק זה.

גרסת ההגנה והמחלוקת

6. הנאשם אינו כופר שהוא היה זה שדקר את המנוחה, ואף לא את דרך כניסתו לבית לאחר שבפעם הראשונה שמע את המנוחה מדברת עם גבר זר בטלפון. כמו כן הודה הנאשם שנכנס לחדר השינה, כשהוא מצוייד בסכין ממטבחה. טענתו של הנאשם, ב"קליפת האגוז" היא, שפעל מתוך הגנה עצמית, כאשר המנוחה היא שתפסה ממנו את הסכין, דקרה אותו בידו. אחר-כך הוא ניסה לברוח דרך החלון, אולם היא מנעה זאת ממנה, ואז חזר ודקרה. לפיכך, חל עליו, לעמדתו, הסייג של הגנה עצמית, שבסעיף 34י' לחוק העונשין.

בשלב הסיכומים, שם הנאשם דגש על טענה נוספת, לפיה המתת המנוחה ארעה בעת שהוא לא היה שפוי, אלא פעל בהשפעת מחלת הסכיזופרניה, ממנה הוא סובל זה מכבר ובעטיה אין הוא נושא באחריות פלילית. לפיכך, לעמדתו, הוא פטור מאחריות למעשיו לפי הסייג של אי שפיות הדעת, שבסעיף 34ח לחוק העונשין.

על המניעים להמתת המנוחה.

7. אמנם המניע אינו מהווה יסוד מיסודות עבירת הרצח, אולם הוכחתו יש בה כדי להצביע לעתים, לא רק על כך שהחשוד ביצע את העבירה, אלא גם על היסוד הנפשי של מבצע העבירה לרבות הרצון להמית, שהוא אחד המרכיבים של היסוד הנפשי של "כוונה תחילה" (סעיף 301 לחוק העונשין).

אעיר, כי בחרתי לפתוח בבחינה אם הוכח המניע, שכן קיומו של מניע, יש בו כדי לחזק את טענות המאשימה, לפיהן אין לקבל את הסבריו של הנאשם לדקירות שדקר במנוחה, כביכול מתוך הגנה עצמית או בשל מחלת נפש בה לקה.

8. בנדוננו הוכחו מספר נסיבות, אשר יש בהן כדי להוות מניע לרצח של המנוחה על ידי הנאשם: הנאשם פירט בעדותו כיצד התגרש מהמנוחה ולטענתו זה היה בכוח "יצאתי מהבית תחת איומים שלה, היא גירשה אותי מהבית".

על פי הסכם הגירושין, היה על הנאשם להעביר את כל הזכויות בבית על שם המנוחה. בחודש אוקטובר 2003, הצהיר הנאשם כי הוא מעביר את כל זכויותיו בבית לאשתו, ללא תמורה (ת/48). לפנינו טען הנאשם כי אולץ לעשות כך על ידי המנוחה ומשפחתה. בחודש ספטמבר 2004, בלא ידיעתה של האשה ומשפחתה, רשם הנאשם הערת אזהרה על הבית לטובת אחיו (ת/3ו), כל זאת במטרה לשלול את זכויותיה של המנוחה. הנאשם אף פנה לאחרונה, לפני הרצח, למהנדס כדי שיציע תכנית חלוקה של הבית בינו לבין המנוחה (ת/57). המנוחה סרבה לחלק את הבית, שעל פי הסכם הגירושין היה שלה ושל ילדיה.