על פי הודאתו באשמה בכתב האישום ובפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בשתי עבירות של שימוש בסם מסוכן לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, [נוסח חדש], תשל"ג- 1973, ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחש"ץ, תשט"ו - 1955.
ניתנה והודעה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03/01/2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.
_____( - )_____
שופטת
גזר דין
הנאשם, סמל נ.א, הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של שימוש בסם מסוכן ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת הנגזרת מדרגתו.
בכתב האישום בו הורשע הנאשם מפורטים אירועי השימוש בסם כדלקמן:
באירוע הראשון, שאירע בתחילת ספטמבר 2012, השתמש הנאשם בסם מסוג קנאביס, באמצעות "ג'וינט", וזאת בחדר המגורים ביחידתו, ובצוותא עם חיילים נוספים - סמ"ר שמואל חנוכה, רב"ט בני בר דוד וטור' (מיל') אריאל קמיקר.
באירוע השני מיום 2/12/2012, השתמש הנאשם בסם מסוג קנאביס באמצעות "ג'וינט", בשעה 20:00 לערך, וזאת בסמוך למבנה המפקדה ביחידתו, ובצוותא עם החיילים סמ"ר חנוכה ורב"ט הדס ווגנפלד. בנוגע לשימוש האמור בסם, פורט כי הנאשם הביא את הסם לבסיס והכין את הסיגריה המגולגלת לצורך השימוש המשותף. כמו כן יצא הנאשם למשימת נהיגה ב-5:00 בבוקר ביום שלמחרת.
עוד נמסר, כי במכשיר הטלפון של הנאשם נמצאו מסרונים הקושרים אותו לעולם הסמים.
הנאשם משרת בצה"ל קרוב לשנתיים ומחצה, בתפקיד של נהג משא כבד במסגרת גדוד xxx. עברו המשמעתי אינו מכביד וחוות דעת מפקדו, ס/1, חיובית מאוד ומתארת את הנאשם כחייל מקצועי, ממושמע ומקבל אחריות, בעל מוטיבציה רבה הממלא את תפקידו במסירות ונאמנות. הנאשם נעצר בגין תיק זה ביום 6/12/2012, ונמסר על ידי הצדדים, כי ככלל הודה הנאשם במהלך חקירתו בעבירות המיוחסת לו (אמנם לאחר שהופלל על ידי חבריו). בפני מסר הנאשם, במסגרת דברו האחרון, כי מדובר בטעות שהוא מצטער עליה וכי הוא חושש מהפגיעה בעתידו עקב הרשעתו, לאחר שחרורו.
עוד יצויין, להשלמת התמונה, כי עניינו של הנאשם מהווה חלק מפרשה, שבה הוגשו כתבי אישום גם כנגד חיילים אחרים מיחידתו המשרתים כנהגים. מרבית כתבי האישום עודם תלויים ועומדים, למעט עניינו של אחד משותפיו לשימוש המתואר בפרט האישום הראשון - רב"ט בני בר דוד. הלה נידון במסגרת תיק ז"י 545/12, ונידון לעונשים של 35 ימי מאסר בפועל, 50 ימי פסילת רנצ"א והורדה לדרגת טוראי, לצד עונש של מאסר מותנה.
התביעה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך אשר יהלום את החומרה הגלומה במעשיו: החזרה על השימוש בסם המלמדת כי אין מדובר בכישלון חד פעמי, הכנסת הסם לתוך הבסיס והשימוש בסם בשני המקרים בתוך היחידה, בשעה שהנאשם משרת כאמור כנהג משא כבד, ואחד השימושים בוצע בערבו של יום כאשר למחרת בבוקר יצא כאמור הנאשם למשימת נהיגה. מנגד ביקשה ההגנה להתחשב בנסיבות הקולא שעניינן שירותו המצוין של הנאשם, הודאתו בפני בית הדין תוך הבעת חרטה, נטילת האחריות וחיסכון בזמן שיפוטי. ההגנה עמדה גם על הפגיעה הצפויה בנאשם באם יוטל עליו עונש מאסר בפועל העולה במשכו על 60 ימי מאסר, נוכח ההשלכות הרישומיות הכרוכות בכך, לאור תיקון 63 לחש"ץ, וכן טענה כי ענישה כגון דא, אף עולה בקנה אחד עם מתחם הענישה הראוי ואף עם השיקול שעניינו של אחידות הענישה, לאור השוואה לענישה שהוטלה על רב"ט בר דוד. שני הצדדים תמכו את טיעוניהם בפסיקה עונשית.
כידוע לאחרונה נכנס לתוקף תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. תיקון זה חל אמנם רק על הכרעות דין שניתנו שישה חודשים מיום פרסומו (10/7/2012) אולם אך לאחרונה הביע בית הדין הצבאי לערעורים דעתו, בהמשך לפסיקת בית המשפט העליון בנושא, כי ראוי לראות בו מסמך בעל אופי מנחה כבר עתה, ולפסוק ברוחו, עוד טרם תחולתו הסטטוטורית ר' ע/88,89/11 אל"ם חיים מור חיים נ' התצ"ר וערעור שכנגד (2012), פסקה 35). מטרת התיקון הינה הבניית שיקול הדעת העונשי בענישה, תוך שנקבע בו (בסעיפים 40א' - 40 טו' לחוק העונשין) מהלך דו שלבי במלאכת גזירת העונש, שראשיתו בקביעת מתחם ענישה הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם והמשכו בקביעת העונש המתאים בנסיבות העניין, אשר לרוב ייגזר ממתחם הענישה ההולם. העיקרון המנחה בענישה הינו עיקרון ההלימה ולפיו יש לקיים יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. במסגרת קביעת מתחם הענישה יש להתבסס על עיקרון ההלימה וליתן משקל לערך החברתי המוגן ולמידת הפגיעה בו, למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. כמו כן קביעת העונש תעשה תוך שקילת שיקולי הרתעת היחיד והרבים וגם נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של הנאשם. עוד נקבע כי ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.
יצוין עוד, כי בית הדין הצבאי לערעורים הביע דעתו לפיה מתחם הענישה הראוי במקרה של שימוש יחיד ביחידה, יכול לעמוד גם על חודשיים מאסר, אך זאת כאשר דובר בנסיבות מחמירות במיוחד של חייל נושא נשק אשר השתמש בסם במוצב באזור עוין (ר' ע/63/12 סמ"ר עדן סאסי נ' התצ"ר (2012). בפועל הוטל בסופו של דבר על הנאשם באותו עניין, אשר השתמש בסם ואף סירב למסור דגימת שתן, והורשע לאחר שמיעת ראיות, עונש של 60 ימי מאסר בפועל). עוד הביע בית הדין הצבאי לערעורים דעתו, באירוע אחר של שלושה שימושים בסם בתוך יחידה צבאית, כי עונש של 98 ימים הינו עונש ראוי (ר/ ע/57/12 רב"ט עמית דנינו נ' התצ"ר (2012), אם כי גם במקרה זה מצא בית הדין להקל בעונשו של הנאשם, משיקולי אחידות ענישה). עוד יצוין פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים בע/61/10 סמל ויאצ'סלב נוביצקי נ' התצ"ר (2010), שם הוטל עונש של 75 ימי מאסר על לוחם שהשתמש בקנאביס ב-3 הזדמנויות בבסיסו.
הפסיקה האמורה, מביאה אותי לסבור כי ניתן לראות את מתחם הענישה ההולם בגין הרשעתו של הנאשם, כנע בין 50-80 ימים, כאשר מידת העונש נדרשת כאמור להיקבע, גם ביחס לנסיבות ביצוע העבירה ונסיבות חיצוניות לכך. כמו כן ישנם שני עניינים נוספים ומהותיים אליהם ראוי להידרש בעת קביעת מידת עונשו של הנאשם.
העניין הראשון נוגע לסוגיית אחידות הענישה. עסקינן בשיקול משמעותי במסגרת גזירת הדין, שמטרתו שמירה על יחס מידתי והוגן בין העונשים הנגזרים על נאשמים שהואשמו באותן עבירות (ר' ע/28,30/11 התצ"ר נ' סמל סארי שחאדה וערעור שכנגד (2012)). הפסיקה קבעה שגם כאשר הנסיבות ביחס לשותפים לעבירה אינן שוות לחלוטין, הרי שיש לשמור על פרופורציה מתאימה וסבירה ביחס לעונשים שיוטלו על נאשמים נוספים, על מנת שלא לפגוע בתחושת הצדק, באינטרס הציבורי ובאמון בבתי המשפט הגוזרים את הדין (ר' ע"פ 8961/01 פאדי מישלב נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 824). כאמור, הונח בפני פסק הדין שניתן בעניינו של רב"ט בר דוד, אשר נידון לעונש של 35 ימי מאסר, כאשר אמנם אין חולק כי עניינו של הנאשם חמור הימנו, הן נוכח השימוש הנוסף בסם והן בשים לב לכך שהכניס את הסם לתוך היחידה, אולם כאמור במסגרת גזירת העונש בסופו של דבר, ראוי ליצור פרופורציה מתאימה וסבירה בין השניים.
עניין שני נוגע לכך שעל הנאשם ראוי להטיל גם עונשים ממשיים נוספים, ובראשם - עונש ממושך של פסילת רשיון נהיגה צבאי ואזרחי, וזאת בהתאם להלכות בית הדין הצבאי לערעורים. כידוע נקבע בפסיקה כי לעונש הפסילה ישנה משמעות עונשית ומניעתית גם יחד, ומדובר בעונש ראוי ואף מתחייב, בעיקר כאשר עסקינן בכישלון שאינו חד פעמי ובמי שעוסק בנהיגה ברכב כבד במסגרת שירותו הצבאי (ר' ע/56,59/10 התצ"ר נ' רב"ט דן סחרוביץ' וערעור שכנגד). הפסיקה גם מצאה לא אחת לאזן בין סוגי העונשים המוטלים על נאשמים (מאסר בפועל מחד גיסא ופסילת רישיון מאידך גיסא), מתוך ניסיון לאזן ולהגיע לתמהיל ענישה סופי ראוי.
בבואי לגזור את העונש הראוי לנאשם בתוך מתחם הענישה שפורט לעיל, שקלתי לחומרא את העובדה כי הנאשם הינו נהג משא, אשר השתמש בסם בשני אירועים שונים, האחרון שבהם זמן קצר מאוד לפני מעצרו, ובו היה הנאשם אחראי להכנסת הסם ליחידה. עם זאת, כאמור, ראוי לבחון גם את נסיבות הקולא, ובמסגרת זו התחשבתי בהודאתו של הנאשם ובחיסכון בזמן השיפוטי; בהבעת החרטה ונטילת האחריות הגלומים בהודאתו; וכן יש לציין, כי לנאשם לא יוחסה עבירה של נהיגה תחת השפעת הסם, ואף משימת הנהיגה שביצע היתה, סביר להניח, לאחר לילה של שינה, כשהשימוש קדם לה נערך בשעה 20:00 בערב ביום למחרת וכאמור אין כל ראיה כי היתה לכך השפעה בפועל על תפקודו של הנאשם. לבסוף, יש לציין גם את שירותו הטוב והחיובי של הנאשם, במשך תקופה ממושכת, כעולה מחוות דעת מפקדו.