הכרעת דין בתיק תיק צבאי 255/12 - פסקדין

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של תקיפה, לפי סעיף 378 +379 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, בהתאם לכתב האישום המתוקן ולפרטים הנוספים.

·         ניתנה והודעה היום, ‏02/09/2012 , בפומבי ובמעמד הנאשם והצדדים.

________                                          ________                                  ________

שופט                                               אב"ד                                          שופט

גזר דין

הנאשם, סגן מ.א, נותן את הדין בגין עבירות של תקיפה והתנהגות שאינה הולמת.

מכתב האישום ומהפרטים הנוספים עולה כי בעת הרלוונטית לכתב האישום, שימש הנאשם כמפקד מתקן המעצר "XXX". ביום 21/11/2010 התפרע אחד העצורים במתקן המעצר, תושב איו"ש בשם עבדללה חלמי בדווי השלמון, והחל להלום בחוזקה על דלת תא המעצר בו שהה. בתגובה, הורה הנאשם לחיילי המתקן לעטות אפודי מגן, להצטייד בציוד כוננות ולגשת לתא המעצר בו שהה העצור. בשלב זה, ניגש אחד החיילים לדלת התא, הכה עליה והורה לעצור להתרחק מן הדלת. העצור נרתע מייד לאחור וחדל מלהכות על דלת התא.

אז, הורה הנאשם לאחד מחיילי המתקן לפתוח את דלת התא בו שהה העצור, אשר באותה עת עמד בתא והרים ידיו. הנאשם הורה לחייליו לאזוק את העצור כשידיו מאחורי גבו, ובסמוך לאחר מכן הובא העצור לשטח המעצר, הסמוך לגדר החיצונית של המתקן והנאשם הצמידו לגדר. הנאשם החל בועט ברגליו של העצור לכדי פישוק; חיילי המתקן אמרו לנאשם כי רגלו הימנית של העצור הינה רגל תותבת, ואז חדל הנאשם מלבעוט בה, והחל בועט ברגלו השמאלית של העצור. בעת הצמדת העצור לגדר, החל הנאשם צועק עליו, בעברית ובערבית, תוך השמעת דברי איום וקללות. במקביל, הלם הנאשם באמצעות אלתו על הגדר עליה היה שעון העצור, בסמוך לראשו, וכן בעט בגדר. כן הצמיד הנאשם את פניו של העצור לגדר והרים מעלה את ידיו האזוקות מאחור, לכיוון השכמות. הנאשם ביצע את המעשים על אף שלאורך כל האירוע לא התנגד העצור ולא הפריע.

הנאשם התגייס לצה"ל בחודש נובמבר 2006, הוא עבר הכשרה לקצונה והוצב כקצין שיטור במשטרה צבאית דן. בהמשך, הוצב, כאמור, כמפקד מתקן ההשהייה עציון, תפקיד בו שימש כשנה ומחצה. חוות דעת שהוגשה מטעם מפקדו של הנאשם מעלה כי הנאשם ביצע את תפקידו תוך גילוי מקצועיות ואחריות. עוד צוין, כי במספר ביקורות שנערכו במתקן המעצר "XXX", נמצא ניהול תקין של המתקן ויחס הולם לעצורים, ללא חריגות. גם בביקורים של הצלב האדום צוין המתקן לחיוב, בכל הנוגע לטיפול בעצורים. בעקבות האירוע מושא הרשעתו, בא שירותו הצבאי של הנאשם לכלל סיום.

במסגרת הדיון, הביאו בפנינו הצדדים הסדר טיעון בו נקשרו, במסגרתו נתבקשנו להשית על הנאשם רכיב מאסר בפועל בן ארבעה עשר (14) ימים, בצד מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי. הצדדים ציינו כי בייסוד הסדר הטיעון ניצבו קשיים ראייתיים של ממש. עוד נלקחו בחשבון חלוף הזמן מאז האירוע, הודאתו של הנאשם באשמה, אשר היה בה משום חסכון בזמן שיפוטי והעובדה כי בעקבות הפרשה נגדע מסלול שירותו התקין של הנאשם וכי במסגרת ההסדר צפוי הוא לשלילת כל דרגה. הנאשם בדברו האחרון ציין כי מעשיו לא בוצעו במזיד ולא מתוך כוונה לנקוט באלימות, אלא מתוך רצון "ליצור אופי תקין במתקן". הנאשם ציין כי השקיע זמן רב ומאמץ בשירותו הצבאי, השתלב בקורסים שונים וראה בשירות ייעוד ועתיד. הוא ביקש את התחשבות בית הדין בכך שבעקבות הפרשה בא שירותו לכדי סיום.

עוד צוין כי כיום הנאשם מצוי במסגרת הכשרה, אותה הוא משלים בימים אלה ובסיומה צפוי הוא להשתלב במקום עבודה אזרחי.

מעשיו של הנאשם רעים וחמורים. נקיטת כוח פיזי כלפי עצור אזוק, אשר אינו מהווה כל סכנה לכוח הצבאי, אינה מצויה במתחם שיקול הדעת הנתון למפקד. לא ראינו לקבל את טענת ההגנה לפיה מעשיו של הנאשם בוצעו מתוך ניסיון ליצור הרתעה. כידוע "השגת מטרה צבאית, כשלעצמה, איננה מכשירה פעולה פלילית. הציווי המקצועי של 'דבקות במשימה לאור המטרה' המהווה בצה"ל עקרון יסודי... אינו בלתי מוגבל. מפקד הנוקט בדרך פעולה בלתי לגיטימית נכשל כישלון חרוץ. זהו כשל מקצועי, מוסרי ומשפטי" (ע/153/03 התצ"ר נגד סא"ל שגיא). ועוד נפסק כי הפעלת הכוח הנתון בידי חיילי צה"ל "חייבת להיות מוגבלת במקום, בזמן ובמידה הראויה; היא חייבת להיות תלוית הקשר: אך ורק במידה ובהקשר הנכונים, לצורך מילוי התפקידים המוגדרים שהוטלו עליהם, בנסיבות נתונות. המגבלות החלות על הפעלת הכוח הצבאי תקפות ביחס לפעולות של כל חייל וחיילת המשפיעות על הסובבים אותם. כך ביחסים הראויים שבין מפקד לפקודו ובין חייל לעמיתו החייל; ביחסים שבין חייל לאזרח מבני עמו או לתושב מדינתו או לזר השוהה בה; ביחס הראוי שבין חייל לאויבו - חייל מצבא אחר או אזרח בן עם אחר, הנלחם כנגדו... בכל אלו נדרשים חיילי צה"ל להפגין איפוק ולהפעיל את הכוח המסור בידם רק במידה הראויה, זו החובה האישית, המקצועית, המשפטית והאתית של כל חייל בצבא ההגנה לישראל, וזו גם חובתו המוסדית של צה"ל, כארגון לוחם". (ע/146/03 התצ"ר נ' רוזנר וליברמן).

יוטעם, כי מעבר לפגיעה הפיזית בגופו של העצור ובכבודו כאדם, נקיטת כוח פיזי כלפי תושבים פלסטיניים מביאה לנזקים נוספים, המתבטאים בפגיעה קשה במערכת היחסים בין חיילי צה"ל לבין התושבים המקומיים, כמו גם "בחוסנו  המוסרי ובתדמיתו של צבא ההגנה לישראל, מבית ומחוץ" (עניין שגיא הנ"ל).

נסיבה משמעותית נוספת לחומרה בענייננו נעוצה בהיותו של הנאשם מפקד מתקן המעצר, קצין בדרגת סגן. לא זו אף זו, מעשיו של הנאשם בוצעו בחלקם לעיניי פקודיו, ולמעשה, החקירה במקרה דנן נפתחה בעקבות פנייתו של אחד ממדריכי הכלואים במתקן המעצר אשר פנה למצ"ח והלין על מעשיו, של הנאשם במהלך האירוע. אכן, בהתנהגותו זו של הנאשם יש משום כישלון פיקודי, החותר תחת חובתו כקצין וכמפקד מתקן המעצר לשמש דוגמה אישית עבור פקודיו. הנאשם אשר אמור היה לשמש כמקור הכוונה והדרכה לפקודיו, אשר אמורים היו לספוג ממנו את תודעת הריסון והאיפוק, מעל בחובתו זו.

לאור שיקולים אלה, סברנו כי הסדר הטיעון אשר הוצג בפנינו נוטה במידה רבה לקולה. חרף זאת, ולא בלי התלבטות, החלטנו בסופו של דבר לאמץ את הסדר הטיעון. הטעם המרכזי הניצב ביסוד מסקנתנו זו הינו הקשיים הראייתיים המשמעותיים עליהם הצהירו הצדדים ביחס להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום. לשאלות בית הדין מסר התובע כי גורמי החקירה לא הצליחו ליצור קשר עם המתלונן. מן הפרטים הנוספים עולה כי המתלונן מסר כי "העניין נגמר והוא לא רוצה כלום ותשכחו מהסיפור של התלונה". הצדדים ציינו עוד כי התגלה קושי בזימונם של עדים נוספים וכי התמונה שהצטיירה "מכלל העדויות לקתה בחוסר סימטריה, כזה או אחר".

בנוסף לקשיים הראייתיים, נתנו דעתנו גם לעובדה כי במסגרת הסדר הטיעון, יורד הנאשם לדרגת טוראי. אכן, אין להתעלם מן המשמעות העונשית הגלומה בשלילת דרגות הקצונה, אותן השיג הנאשם בעמל רב (כפי שגם תיאר בפנינו בדברו האחרון). הפסיקה עמדה על כך שהחמרה ברכיב ההורדה בדרגה יכולה להביא, בנסיבות מתאימות, למיתון רכיב המאסר בפועל. בנסיבותיו הכוללות של העניין, לאור כישלונו הפיקודי החרוץ של הנאשם, עליו עמדנו לעיל, ובשים לב לעובדה כי העבירה בה הורשע הובילה לפליטתו מן המסגרת הצבאית, כך שלא יוסיף ויפקד על חיילים, סברנו כי מידת ההורדה בדרגה יש בה אכן כדי לאפשר מיתון ברכיב המאסר בפועל, כפי שביקשו הצדדים לעשות במסגרת הסדר הטיעון.

עוד נתנו דעתנו לעובדה כי כישלונו של הנאשם היה כישלון יחיד, נקודתי ולא דפוס פעולה שחזר על עצמו. כפי שציינו לעיל, מביקורות רבות שנערכו במתקן ההשהייה עולה כי ניהול המתקן על-ידי הנאשם נמצא תקין. כלל גורמי הביקורת, לרבות גורמי הצלב האדום, ציינו לשבח את התנהלותו הכוללת של הנאשם ואת שיתוף הפעולה לו זכו מצידו. המתקן אף צוין לחיוב על-ידי הצלב האדום בכל הקשור לטיפול מיטבי בעצורים. בנסיבות אלה דומה, אפוא, כי מדובר באירוע חריג, אשר לא אפיין את דרכו של הנאשם.

עוד שקלנו את חלוף הזמן מאז האירוע, אשר התרחש לפני קרוב לשנתיים, ואת העובדה כי הנאשם משוחרר משירות, וכיום הוא עושה את צעדיו הראשונים כאזרח.

לאור מכלול נסיבות זה, החלטנו, כאמור, לאמץ את הסכמת הצדדים לעניין עונשו של הנאשם.