הכרעת דין בתיק תיק צבאי 1974/11

כב' השופט רס"ן אמיר דהאן

כתבי האישום ומהלך הדיון

על פי כתבי האישום, כל אחד מארבעת הנאשמים, הואשם בכך שביום 02/09/10, שביחד עם שלושת הנאשמים האחרים וכן אנשים נוספים, תכנן וביצע יידוי אבנים על הכביש הראשי לעבר רכב חולף של יהודים.

בני החבורה התפצלו כאשר הגיעו לכביש חוצה שומרון, ובהמשך, בשעה  19:30 או לאחריה, כאשר חלפו על הכביש מספר כלי רכב פרטיים, השליכו עליהם בני החבורה אבנים ממרחק של 10-12 מטר ופגעו בהם. לאחר מכן, חלף במקום רכב מסוג רנו, מספר רישוי 80-133-72, מכיוון אריאל לכיוון צומת תפוח, והנאשם וחבריו יידו אבנים לעבר רכב זה וכתוצאה מכך נופצו כל החלונות בצידו הימני של הרכב, על פי האמור בכתב האישום השמשה הקדמית מצד ימין נופצה מסלע בגודל של 12X19 ס"מ.

אבן זו חדרה את השמשה הקדמית, ופגעה בראשה של נערה בת 12, שישנה במושב הנוסע. הנערה פונתה לביה"ח ונותחה בראשה עקב שבר בגולגולת.

שלושה מן הנאשמים הואשמו גם באישומים נוספים אך אלה הופרדו בהחלטת בית המשפט על מנת לא לעכב את משפטם של הנאשמים באישום המרכזי נגדם .

הנאשמים ניהלו את משפטם יחד לפי סדר הזמנים הבא :

עד ליום 18/12/11 ניהלו הצדדים הליכים הקשורים לתעודת חיסיון, אשר, למרבה הצער, גם חודשים רבים לאחר מעצרם של הנאשמים עדיין לא הייתה בתיק.

ביום 15/01/12 מסר הסנגור כי הוא פועל בהליכים החוקיים נגד החיסיון. לבקשת הצדדים, דחה ביהמ"ש את הדיון ליום 01/04/12.

רק ביום 01/04/12 ענה הסנגור לכתב האישום, ואישר כי אכן ביום 02/09/10 בין השעות 19:00-19:30 יידו ארבעת הנאשמים אבנים לעבר כל כלי הרכב, שאחד מהם נפגע באבן רגילה, שאפשר להכיל אותה באגרוף.

הסנגור הכחיש כל אישום אחר, עובדה אחרת, או הלך נפש אחר, שכן לשיטתו זריקת האבנים לא לוותה בשום כוונת להמית אדם. לאחר שיידו הנאשמים את האבנים, עזבו את המקום תוך 10 דקות.

הצדדים הודיעו לבית המשפט כי אין להם התנגדות כי ארבעת התיקים ידונו בפנינו.

הסניגור הסכים בכפוף לטענותיו בדבר השוני בשעות הארועים והעדר יסוד נפשי של כוונה, להגיש את הראיות הבאות :

·         אמרתו של המתלונן עדיאל טירי,

·         תעודות רפואיות של הנפגעת ח.ט (אף שאין בהן לשקף את מצבה כיום.)

·         דוח ביקור בזירת העבירה של עד התביעה חיים כהן

·         אישור הודעה על גרימת נזק של העדה מיכל רז.

·         אמרת עאדל מיום 01/03/11

·         אמרתו של איהאב חופש מיום 20/03/11