הכרעת דין בתיק ת.פ. 1012/05

1.   נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות: התפרצות לדירת מגורים, עבירה לפי ס' 406 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, היזק לרכוש, עבירה לפי ס' 452 לחוק, גניבה, עבירה לפי ס' 383 ו-384 לחוק, נשיאת נשק ללא רשות על פי דין, עבירה לפי ס' 144 (ב) רישא לחוק, ונשיאת תחמושת ללא רשות על פי דין, עבירה לפי ס' 144 (ב) רישא לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום פרץ הנאשם, ביום 15.9.05, לדירתו של משה כץ, ברחוב רבנו פוליטי 5 בירושלים, לאחר שעקר את מסגרת הרשת בחלון המקלט. הנאשם הפך את הארונות, המגירות והמזרנים בדירה, ונטל שתי מצלמות ששוויין כאלפיים דולר, מצלמת וידאו ששווייה כאלף דולר, קלטות, סרטי DVD, שני שטרות של דולר, אקדח מסוג ברטה ומחסנית. את כל אלה נשא הנאשם עמו ברחוב רבדים, פינת הערבה בירושלים, מקום בו נעצר ע"י המשטרה.

בתשובתו לאישום, כפר הנאשם בכך שפרץ לביתו של כץ, וטען כי רכש את הרכוש שפורט בכתב האישום מאדם מסויים תמורת 1,800 ש"ח. באשר לאקדח טען, כי סבר שמדובר באקדח צעצוע ולא רצה לרכשו, ואולם המוכר הניחו בשקית בין יתר הפריטים שרכש, וקיומו בשקית נודע  לו רק לאחר מעצרו.

2. על פי תלונותיו של מר משה כץ, שהוגשו בהסכמה, הגיע לביתו לאחר שנקרא ע"י המשטרה, ומצא כי פרצו לביתו דרך חלון המקלט, ע"י עקירת תפס המנעול ומסגרת הרשת של החלון. הפורץ הפך ארונות, מגירות ומזרון בחדרי הבית, וגנב מספר מצלמות: מצלמת סטילס של ניקון ומצלמה נוספת שערכן יחדיו כאלפיים דולר, מצלמת וידאו של סוני בתוך תיק בד שחור שערכה כאלף דולר, שטרות בודדים של דולר, אזיקים, סרטים פורנוגרפיים, ואקדח ברטה, כרוך בנרתיק עור, עם מחסנית וללא כדורים. עוד ציין כי האקדח היה חבוי בין הבגדים בתוך ארון הבגדים שבחדר השינה שלו. גם שטרות הדולר היו מונחים באותו מקום, וככל הנראה גם האזיקים.

המתלונן מסר עוד כי עזב את ביתו באותו בוקר בשעה 09:30.

אין חולק כי הנאשם נתפס ביום הפריצה, בשעה 11:40 בבוקר, כשהוא צועד ברחוב רבדים, סמוך לצומת בית הערבה, כשבידו שקית שבתוכה הרכוש הגנוב כפי שפורט לעיל.

לפי עדותו של השוטר רמי חנוכה, היה בסיור שגרתי שעה שראה את הנאשם צועד במעלה רחוב רבדים בארנונה, סמוך לצומת בית הערבה, מרחק קצר מן הבית שברחוב רבנו פוליטי 5, כשבידו שקית נייר יפה עם ידיות. חנוכה עצר את הניידת בסמוך לנאשם ושאלו מה יש בשקית. הנאשם השיב לו כי מצא את הדברים בפח אשפה סמוך. מאחר שמתוך השקית בצבצו פריטים שנראו על פניהם יקרי ערך, לרבות ציוד הצילום, הודיע לו חנוכה שהוא עצור בחשד להחזקת רכוש גנוב והכניסו לניידת. בשלב זה טען הנאשם כי לא מצא את הרכוש אלא רכשו בסכום של 1,600 ש"ח משני אנשים שאין הוא מכיר, האחד יהודי והשני ערבי, בסמוך לגשר המוליך משד' עין צורים לדרך חברון. לטענתו, רכש את שקית החפצים מבלי לבדקה ומבלי לדעת מהי תכולתה. עוד ביקש מחנוכה שלא לגעת בציוד הצילום כדי שניתן יהיה לבדוק טביעות אצבעות, ועל מנת להוכיח שהוא לא נגע ברכוש. הנאשם אף מסר את תיאור לבושם של שני המוכרים.

חנוכה נסע עם הניידת ברחוב רבדים, רחוב שלום יהודה ועד צומת עין צורים, ממנו ניתן לראות את הגשר, ולא ראה איש המתאים לתיאור. כן מסר את תיאור החשודים לניידת נוספת, ברשות יניב קרוז, שהייתה סמוכה לגשר ואף זו ביצעה סריקה באזור, ללא תוצאות. הנאשם הובא ע"י חנוכה לתחנת עוז, מרחק של מספר דקות נסיעה ממקום המעצר, שם הונחה ע"י מפקדו לצאת עם הנאשם לסריקה נוספת וכך עשה. שתי הניידות ערכו סריקה באזור עליו הצביע הנאשם, כולל דרך בית לחם ודרך חברון, ומשלא אותרו חשודים העונים על התיאור, חזרו לתחנה.

על גופו של הנאשם נמצאו זוג אזיקים וכן שני שטרות של דולר בכיסו. משנשאל בתחנה על האקדח שנמצא בשקית, אמר תחילה "זה כלום", ולאחר מכן שאל "איזה אקדח?" כאילו אינו יודע על מה הוא מדבר.

3. הנאשם מכחיש כל קשר לפריצה לביתו של כץ. בעדותו בבית המשפט מסר כי בבוקר האירוע יצא מביתו בצור בחר לכיוון קניון האחים ישראל בתלפיות, טייל שם כחצי שעה ויצא  אל ביתו. בדרכו לביתו, ליד הגשר, ליד עץ גדול, ראה שני בחורים. אחד מהם, ערבי בחזותו, ניגש אליו ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות מצלמה. הנאשם ביקש לראות אותה והמציע הוציאה מהתיק. בשלב זה הצטרף אליהם הבחור הנוסף ושמע את חילופי הדברים. המציע הוציא עוד מצלמה והציע לנאשם את שתיהן ב- 3,000 ש"ח. לאחר מיקוח  הסכים הנאשם לרכוש את שתי המצלמות תמורת 1,800 ש"ח, ובלבד שיוצגו לו קבלות על רכישתן. המציע הוציא שתי קבלות בשפה האנגלית, הנאשם עיין בהן ושם אותן בשקית. המוכר הוציא נשק, ולשאלתו של הנאשם השיב כי זהו צעצוע. הנאשם אמר לו שיוציא את זה מן השקית כי הוא איננו צריך את זה, מסר לו את הכסף, לקח את השקית, והלך לדרכו. לאחר הליכה של כעשר דקות פנה אליו השוטר חנוכה ושאלו על תוכן השקית. הנאשם השיבו כי מצא את השקית ליד הזבל. השוטר לקח את השקית והכניסו לניידת. השוטר פתח את השקית, הוציא את תכולתה, ושאל את הנאשם מה זה הנשק הזה. הנאשם השיבו שזה כלום, זה לא נשק, וכי רכש את החפצים משני בחורים. עוד ביקש מחנוכה שירד עמו מן הניידת על מנת לתפוס את השניים, ושלא יגע בחפצים. הנאשם ביקשו לעצור ליד המקום בו רכש את החפצים, אולם השוטר לא עשה כן, ולאחר סיבוב בניידת לאורך 15-20 דקות, הוביל אותו אל התחנה. שם, על פי הוראות הממונה, יצא עם הנאשם, ועם ניידת נוספת לחיפושים נוספים, אולם לטענת הנאשם, החיפושים לא בוצעו במקום בו רכש את החפצים אלא במקום אחר.

הנאשם טען עוד בעדותו כי עבר תאונת דרכים קשה, ובמצוות הרופא נאסר עליו לרקוד או לרדת במדרגות. ייאמר כבר עתה שטענה אחרונה זו נטענה על דרך הסתם, מבלי שהובאה לה כל תשתית ראייתית ומבלי שנקשרה לאירוע הפריצה בדרך כלשהיא.

4. המאשימה מייחסת, כאמור, לנאשם, את פריצת ביתו של כץ, את גניבת הרכוש שנתפס בחזקתו, ויתר העבירות הכרוכות בכך. את טענותיה היא סומכת על כלל החזקה התכופה ברכוש גנוב, כמו גם העדר הסבר סביר של הנאשם לחזקתו התכופה ברכוש שנגנב.

הכלל בדבר החזקה התכופה הינו חזקה שבעובדה, הנשאבת מן ההיגיון ומניסיון החיים, והמצביעה על סיבתיות לכאורית הנלמדת ממערכת עובדות נתונה. על פי כלל זה, מקום בו נמצא הנאשם מחזיק ברכוש גנוב, זמן קצר לאחר שניטל מבעליו באמצעות פריצה, גניבה או שוד, נוצרת הנחת עובדה או מסקנה הגיונית לכאורית, לפיה ידו של הנאשם הייתה בעבירת הפריצה, הגניבה או השוד. הנאשם רשאי ויכול ע"י הסבריו להפריך את ההנחה, לגרוע מסבירותה, או לפחות לעורר ספק ביחס להנחה זו. וראה לעניין זה דבריו של כב' השופט שמגר בפרשת ביבס, כדלהלן:

"ההנחה שבעובדה העולה מן החזקה ברכוש גנוב יכול שתוביל למסקנה כי המחזיק הוא הפורץ או הגנב, היינו כי הוא האדם שביצע את נטילת הרכוש שלא כדין מידי בעליו; יכול שהנסיבות העובדתיות תהיינה כאלה אשר על-פיהן נראה, לכאורה, שהמחזיק ברכוש הוא מקבל רכוש גנוב ביודעין, הכל תלוי בנסיבות העובדתיות, במועד שחלף מעת נטילת הרכוש מבעליו ונתונים כיוצא באלה. הוא הדין בקשר למשמעות המיוחסת לכל מרכיב מאלה היוצרים את החזקה, היינו ההחזקה ברכוש כשלעצמה, אופי הרכוש והקלות שבה הוא עובר מיד ליד...משמע, ההנחה, עולה או יורדת, מתעצמת או מידלדלת, ויכול שתהיה חזקה, קרוב לוודאי או רק קלת-ערך, הכל בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה." (ע"פ 15/78 משה ביבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לב (3) 64, בע' 79-80.  וראה גם ע"פ 621/76 חיים באשי נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (3) 60, ע"פ 71/76 מכלוף מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל (2) 813, ע"פ 480/88 אלברט פרץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (4) 397).

יודגש כי גם באין הסבר סביר של הנאשם להחזקתו התכופה, אין בית המשפט חייב להרשיע את הנאשם, אלא אם שוכנע מעבר לספק סביר, שעל פי מבחני ההיגיון וניסיון החיים אשמתו של הנאשם מחוייבת המציאות (וראה ע"פ 117/81 יוסף בן חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (3) 57).

5.   יש לדחות את הסבריו של הנאשם.

גרסתו של הנאשם לפיה נמכרו החפצים הגנובים ע"י שניים אלמונים שהציעום לנאשם, אותו לא הכירו כלל, בסמיכות זמן ומקום לביצוע העבירה, מעוררת תמיהות. גם גרסתו לפיה אף שעסקת המכר כללה שתי מצלמות בלבד, קיבל בפועל מן המוכרים גם מצלמה שלישית, אקדח, סרטים, אזיקים ושטרות של דולר איננה מתיישבת עם ההיגיון. ואולם, הסבריו של הנאשם לא היו רק בלתי סבירים, אלא גם בלתי מהימנים, תוך ששינו תוכן, צורה וגוון החל ממועד תפיסתו ע"י השוטר חנוכה, המשך בהודעתו במשטרה, וכלה בחקירתו הראשית ובחקירתו הנגדית בבית המשפט, כפי שיפורט להלן.

הסברו הראשוני של הנאשם לשוטר חנוכה, ועל כך אין חולק, היה כי מצא את הרכוש הגנוב ליד פח זבל. השוטר חנוכה העיד כי בגרסתו השנייה, לפיה רכש את החפצים, טען הנאשם כי רכשם תמורת 1,600 ש"ח, מבלי לבדוק את תכולת השקית. בהודעתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט כבר טען כי רכש שתי מצלמות תמורת 1,800 ש"ח, ואת כל יתר הרכוש קיבל, למעשה, ללא תמורה.

בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי נטל את המצלמות רק לאחר שהמוכר הראה לו קבלות שהמספר הנקוב בהן זהה עם המספר שעל המצלמות. בהודעתו במשטרה טען כי לא הבין את הכתוב בקבלות, שהיו באנגלית, ונלקחו מייד ע"י המוכר. בעדותו הראשית טען כי המוכר הניח את הקבלות בשקית בה נמצא הרכוש הגנוב. אין חולק כי קבלות כאלו לא נמצאו בשקית.