הכרעת דין בתיק קפ 15/05

1.    זרת ידו השמאלית של הקובל נחבלה קשות כשדלת הכניסה לדירת הנאשם נסגרה בפניו בכוח על ידי האחרון, והנאשם מואשם על ידי הקובל בתקיפה הגורמת חבלה ממשית - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (" חוק העונשין" או "החוק"). 

2.    על פי הנטען בקובלנה, הקובל הופיע בפתח דירתו של הנאשם " על מנת לבקש ממנו בקשה כלשהיא"; הנאשם פתח את הדלת וכשזיהה שמדובר בקובל טרק את הדלת בכוח על אצבעו ולא הסתפק בטריקה אחת אלא "שחרר את הדלת מעט על מנת לטרוק אותה שוב על אצבעו של הקובל ולרסק את העצם". הנאשם חזר על המעשה הזה "מספר רב של פעמים במטרה לגרום לקובל כאבים עצומים ונזק גדול ככל האפשר" וחדל " רק לאחר שבא על סיפוקו".

3.    הנאשם טוען שהוא לא ביצע כל מעשה של תקיפה, הן משום שאין מדובר בתקיפה שלא כדין והן משום שלא התקיים במעשיו יסוד הכוונה הפלילית הנדרשת, וכי " בנוסף - יש לו גם "צידוק בדין": טענת הגנה עצמית בעקבות התנהגות הקובל ונוכח הסגת הגבול מצדו בפרט" (פרק א' עמ' 2 לסיכומים מטעם הנאשם). 

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהטעמים שיפורטו להלן.

4.    האירוע נשוא הקובלנה התרחש בערבו של יום ה-26.5.2005. על הנסיבות שהובילו להתרחשותו ידועים לנו הפרטים הבאים:

הקובל והנאשם הם שכנים בבית משותף ברחוב המבדיל 22, רמת גן. הקובל מתגורר עם אחיו ואמו בדירה שבקומת הקרקע. בקומה שמעליה מתגורר הנאשם עם רעייתו ובתם התינוקת. הנאשם ואשתו נכנסו לדירתם כ-5 שנים לפני האירוע נשוא הקובלנה. אמו של הקובל מתגוררת באותו בניין עוד משנת 1958.

יחסי השכנות בין שתי המשפחות מצטמצמים, כפי שהעיד הנאשם, ל-"שלום שלום" ומהולים במתיחות מסוימת. בעבר, בעת ששופצה דירת הנאשם, היו תלונות מצד אמו של הקובל על רטיבות בדירתה. התקלה הזו תוקנה - לא לפני שהנאשם ואשתו קבלו מהקובל "פתק" מאיים,  לטענתם.

לנאשם ורעייתו יש תלונות משלהם. אמו של הקובל נוהגת להחזיק כסאות בחצר הבית בסמוך למבואה שליד הכניסה לדירתה, ולהתרועע שם עם שכנותיה - תופעה שככל הנראה פסקה לאחר שהוגשה קובלנה זו; גם המתקן לתליית כביסה שבחצר הבית הוא נושא לחילוקי דעות. אמו של הקובל עושה בו שימוש והחבלים מתוחים בגובה אדם כך שאי אפשר להלך בחצר באורח חופשי, ונראה שהשימוש הבלעדי שמשפחת הקובל עושה בחדרון ששימש בעבר חדר אשפה של הבניין - אף הוא אינו לרוחם של הנאשם ורעייתו.

על רקע זה התרחש המקרה נשוא הקובלנה.

5.    הקובל טוען שהוא חזר לעת ערב לביתו ומצא את אמו בת ה-85 נסערת בשל הצקות של הנאשם ורעייתו. או אז החליט לדבר עם הנאשם. הוא עלה אפוא לדירת הנאשם, צלצל בדלת, וכשהנאשם פתח את הדלת אמר לו הקובל: " למה אתה נטפל אליה כל הזמן". תגובת הנאשם הייתה : בלי להגיד שום מילה הוא טרק את הדלת בחוזקה כלפי".

וכיצד מסביר הקובל את הפגיעה החמורה בזרת? הוא, הרים את ידיו " באופן אינסטינקטיבי כדי לאחוז בדלת. ראיתי את הדלת בכיוון אלי אז הרמתי את הידיים כדי לבלום אותה... הזרת נתפסה בין הדלת למשקוף. הוא לחץ את הדלת על האצבע ולא יכולתי לשחרר אותה. אז הוא פתח את הדלת וסגר את הדלת על האצבע שלי כ-10 פעמים וכל פעם שהוא סגר הוא גם המשיך ללחוץ עם הדלת כך שלא יכולתי לשחרר את האצבע... נזל המון דם בחדר המדרגות. האצבע הייתה מרוסקת הבשר היה בחוץ. נסעתי לבית חולים בילינסון" (פרוטוקול מה-3.4.2006 עמ' 4).

6.    תיאור ה"תקרית" בפי הנאשם, שונה.

קודם כל, "המפגש" שהקובל יזם לא החל בזה שהקובל עמד בפתח דירתו של הנאשם ורק שאל: " למה אתה נטפל לאמא שלי".

הנאשם טוען שהוא זיהה את הקובל מבעד לעינית שבדלת; פתח אותה לרווחה " וישר הקובל רץ לעברי עם ידיים באוויר כשהוא צועק, למה אתה נטפל לאמא שלי. הידיים היו באוויר והוא רץ לעברי. המרחק היה של 4 פסיעות בערך. הוא התפרץ קדימה והיה ברור שכוונתו הייתה לתקוף אותי". גיא שהייתה אתו ליד הדלת "פרצה בבכי היא הייתה בת שנה ותשעה חדשים".

הנאשם שלטענתו חש מאוים ביקש לסלק את הקובל וכך הוא  מתאר את שהתרחש: "עם יד ימין שלי הדפתי אותו לאחור כדי להוציא אותו החוצה וביד שמאל התחלתי לסגור את הדלת".

אלא שהקובל לפי התיאור של הנאשם: "תפס את הדלת בשתי ידיו, הוא לפת את קצה הדלת ועם הגוף הוא המשיך לנסות לפתוח את הדלת לרווחה ולהתפרץ, אני מצד השני מנסה לסגור אותה. זה היה מן מאבק של 30 שניות שהוא מנסה להתפרץ ואני מנסה לסגור. הוא לא אמר שום דבר, אני יצא לי מהפה משהו כמו ווהאוו, והאוו, מה אתה עושה. והוא משך את הידיים אחורה והדלת נסגרה" (פרוטוקול מה-8.5.2006, עמ' 32).

מאמציו של הנאשם לסגור את הדלת "עלו" לקובל בפציעה קשה של אצבעו. הוא החל להתרחק מהדלת אך שב על עקבותיו ובעט בדלת שנסגרה שנית, לאחר שהנאשם חזר ופתח אותה כשהוא מודיע שבכוונתו לקרוא למשטרה.

הקובל טוען אומנם שהנאשם לא אמר שום דבר על משטרה, ורק הזהיר אותו לבל יעז לבוא אליו עוד פעם (פרוטוקול מ-24.4.2006 עמ' 26), אבל הנאשם אכן התקשר למשטרה, שוטרים מיחידת סיור בקרו בבניין, ובדו"ח הפעולה רשמו שהקובל " רצה להיכנס בכוח לדירתו וברח מהמקום". מובן שהקובל שבאותה שעה כבר היה בדרכו לבית החולים לא נמצא בבניין, ואילו הנאשם שמן הסתם הבין שהקובל נפצע - בחדר המדרגות היו כתמי דם - בעצה אחת עם רעייתו ולדבריה, במידה רבה בהשפעתה - עוד באותו ערב, הגיש כנגד הקובל תלונה על הסגת גבול, במשטרה (נ/9). כ-10 ימים לאחר מכן, ב-5.6.2005 הודיעה משטרת ישראל לנאשם על החלטתה שלא להוסיף לחקור בתלונתו (נ/12).

הקובל מצדו הגיש תלונה במשטרה כנגד הנאשם ב-29.5.2001 (ק/1) - היום בו שוחרר מבית החולים. בחקירה ראשית אמר הקובל שהוא הלך מיד לאחר האירוע למשטרה על מנת להתלונן, אך היומנאי ביקש ממנו לסור תחילה לבית חולים והוא אומנם אושפז למשך 3 ימים.