הכרעת דין בתיק קפ 13/05

1.    בקובלנה זו מיוחסת לנאשם, עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"). עבירות נוספות שיוחסו לנאשם על ידי הקובל, בשל פלישה לשטח ציבורי השייך למועצה המקומית אלפי מנשה - נמחקו מהקובלנה.

עם סיום פרשת התביעה, טען הנאשם כי אין עליו להשיב לאשמה. החלטתי לקבל את הטענה ולזכות את הנאשם, ואלה נימוקי.  

2.    הרקע לקובלנה הוא סכסוך בין שוכר למשכיר. השוכר הוא הקובל - רב פקד במשטרת ישראל, והמשכיר הוא הנאשם - עובד במשרד מבקר המדינה באגף לביקורת מערכת הבריאות. המושכר, הוא ביתו של הקובל ביישוב אלפי מנשה.

לפי הנטען בקובלנה, תקופת השכירות הסתיימה בהסכמה בספטמבר 2005 " תוך שהקובל מצא לנאשם שוכר לבית תחתיו", אך " מיד לאחר פינוי הבית כמוסכם... המשיך הנאשם במסכת האיומים והלחצים על הקובל" (סעיף 4 לקובלנה).

למסכת האיומים שקדמה לפינוי המושכר, מתייחס סעיף 5 לקובלנה. שם נאמר שהנאשם "החל במסכת איומים טלפוניים ובפגישות פנים מול פנים עם הקובל" - הקובל אינו מפרט באיזה איומים בדיוק מדובר - אך טוען שמטרתם הייתה להניא אותו מלרכוש בית משלו סמוך למושכר, ולאלצו לרכוש את ביתו של הנאשם.

מסעיף 6 לקובלנה אנו למדים שאת המטרה הזו ניסה הנאשם להשיג "במסכת התעללות בקובל במסגרתה החל לשלוח רשימות ארוכות של תיקונים והשבחת הבית, הכל באופן גלוי וללא מורא, תוך זלזול בקובל ובני משפחתו... על מנת לשכנע בכפיה תוך איומים את הקובל להתקשר עימו בעסקת רכישת ביתו" (סעיף 6 לקובלנה).  

אלא שכל זה לא היה בו תועלת משום שהנאשם לא הצליח להניע את הקובל לבטל את עסקת הרכישה של ביתו החדש, וכשהתחוור לנאשם שאלה הם פני הדברים, הוא המשיך במסכת איומים כלפי הקובל ומשפחתו " באופן שהחל "מייצר" רשימות אינסופיות של "ליקויים" לטענתו "שנולדו" לטענתו בבית לכאורה בתקופת שהותו של הקובל כשוכר בביתו", ואז המטרה הייתה " להשביח את ביתו (של הנאשם) על גבו של הקובל שהינו איש משטרה המתפרנס ממשכורתו במשטרת ישראל, על מנת להעלות ערכו בשוק לצורך מכירתו" (סעיף 7 לקובלנה).

3.    ממה שפורט עד כאן עולה שלטענת הקובל, הנאשם עשה שימוש ברשימות ארוכות של ליקויים לפני פינוי המושכר ולאחריו, תחילה כדי לכפות עליו לרכוש את המושכר, ואחר כך על מנת להשביח את המושכר לצורכי מכירה לאחר, וכי הרשימות הללו היו הדרך שבה בחר הנאשם לאיים על הקובל. אלא שהתיאור הזה מותיר תחושה שהדברים מוצגים באורח מאולץ משהו. 

לפי הנטען, רשימות הליקויים "הופיעו" עוד קודם לפינוי המושכר על מנת לשכנע את הקובל " בכפיה תוך איומים" לרכוש את המושכר, וכשמסכת האיומים המשיכה לאחר הפינוי, גם אז התחיל הנאשם לייצר רשימות אינסופיות של ליקויים. אם כך, מתי התחילו רשימות הליקויים? כשהתחילו האיומים, או רק כשהמשיכו האיומים? ואם הרשימות הופיעו כשהאיומים המשיכו, באיזה אופן התחילו האיומים?

זאת ועוד. בפתח הקובלנה אומר הקובל שהוא פינה את המושכר בהסכמת הנאשם לאחר שנמצא שוכר חלופי, ובהמשך הוא אומר ש" ערב יציאתו... את הבית והעברת הבית באופן מסודר לדייר החדש" החל הנאשם לשגר לו רשימות של ליקויים כדי לאלץ אותו לרכוש את ביתו. כלומר, כשרשימות הליקויים "הופיעו" הנאשם כבר נתן הסכמתו לכך ששוכר חלופי ייכנס למושכר. כיצד, אם כן, מתיישבת ההסכמה הזו עם הטענה שייצור רשימות הליקויים שהחל אז, נועד לאלץ את הקובל בדרך של איומים לרכוש את המושכר.

4.    לבד מאיומים באמצעות רשימות ארוכות של תיקונים, מתייחס הקובל לאיומים באמצעים אחרים והראשון שבהם - איום בשימוש בכוח המשרה. 

"ההכנה" לאיום הזה מופיעה בפתח הקובלנה. שם אומר הקובל שהנאשם: "הציג עצמו כעובד במשרד מבקר המדינה תוך שהדגיש פער המעמדות בינו לקובל במסגרתו כדאי לקובל שיזהר בכבודו של הנאשם ובמיוחד יזהר בכל הקשור לכספי השכירות של הקובל המוחזקים על ידי הנאשם כפקדון וכן שטרות המוחזקים בידו" (סעיף 3).

בהמשך כבר לא מדובר רק על האופן שבו הנאשם הציג את עצמו, אלא על איומים בשימוש בכוח המשרה.

כך, בסעיף 8 לקובלנה טוען הקובל שהוא החל לשפץ את המושכר תחת איומיו של הנאשם, משום שהלה הבהיר לו כי במידה שלא ישפץ "הרי כי יבולע לו וכי בכוחו לגרום לפגיעה בקובל במקום עבודתו, וכי מבחינתו שוטר כקובל ממשטרת ישראל הינו עובד מדינה נחות ממנו בכל המובנים".

בסעיף 9 לקובלנה חוזר הקובל לאותם איומים כמעט באותה לשון, אך שם הם מתוארים כאיומים מרומזים: " הנאשם המשיך... באיומים מרומזים כי יבולע לקובל במידה וזה כאיש משטרה לא יפעל על פי הוראותיו של הנאשם, שכן הינו בעמדה בכירה במשרד מבקר המדינה וכי כדאי לקובל לבצע במהירות תיקונים נרחבים ביותר...".

בסעיף 14 טוען הקובל גם לאיומים גלויים מסוג זה . אלה "התרחשו" בעת שהנאשם וגיסו בקרו במושכר. אז לפי הנטען, הנאשם: "איים בגלוי ובמרומז כי יעשה שימוש בכוח משרדו  (כך במקור - נ.ר.) כנגד הקובל, איש משטרה צנוע, אשר כל אשר ביקש הוא לסיים את תקופת השכירות בבית על מנת לרכוש בית אחר בישוב אלפי-מנשה...".

למרות שמדובר גם באיום גלוי, אין ציטוט של אמירה מסוימת, ומסעיף 17 לקובלנה עולה שהאיומים הגלויים מיוחסים אומנם לנאשם, אך מי שבעצם איים בפועל הוא גיסו של הנאשם. וכך נאמר שם: "הקובל יטען כי הנאשם נהג בו, באמצעות גיסו בתוקפנות פיזית ומילולית, תוך איומים ורמזים בלתי פוסקים כי במידה והקובל לא יבצע לאלתר תיקונים... הרי כי ישתמש בכוחו על מנת לפגוע בו במשטרה".

במהלך עדותו של הקובל התברר שהאיומים הגלויים והמרומזים שאליהם מתייחסים סעיפים 14 ו-17 לקובלנה, התרחשו בעת שהנאשם הופיע בלוויית גיסו במושכר, לביקור שנערך לקראת החזרת המושכר לנאשם, לאחר שהקובל ובני משפחתו התגוררו בו 4 שנים. השניים ערכו מה שהקובל מכנה " מסדר",  משום שהם שהו במושכר 4 שעות על מנת לערוך רשימה מדוקדקת של כל הליקויים (פרוטוקול מ-19.3.2007, עמ' 19)

הקובל טוען עוד שהנאשם לא הסתפק בשיחות טלפוניות הוא גם שלח לקובל מכתבים " במטרה ללחוץ אותו תוך איומים וסחטנות לשמה לתקן ולשפץ את ביתו שהינו מתכוון למכור תחת איום תביעה וניצול כוחו במשרד מבקר המדינה (סעיף 15 לקובלנה) . הקובל אינו מציין באיזה משרה בדיוק החזיק הנאשם במשרד מבקר המדינה, והדבר גם לא התברר במהלך עדותו.