הכרעת דין בתיק צבאי 5382/09

הנשיא סא"ל צבי לקח:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שבעה עשר פרטי אישום. כתב האישום מפרט שורה של עבירות, החל בסחר בציוד מלחמתי, עבור בחברות ופעילות בחוליה צבאית, ירי לעבר אדם וכלה בניסיון לגרימת מוות בכוונה. פרט האישום החמור בכתב האישום הינו פרט האישום הששה עשר, בו מפורט פיגוע ירי שביצע הנאשם יחד עם אחר במהלכו ירו לעבר שוטר מג"ב מטווח קצר ביותר, אולם למרבה המזל לא הצליחו לפגוע בו (להלן - האירוע)

הנאשם כפר במיוחס לו כתב האישום, ואף העלה טענות זוטא נגד האמרות שנגבו מפיו בחקירתו.

המסגרת הראייתית

הראיות שהוצגו בבית המשפט על ידי התביעה לצורך הוכחת האישומים המיוחסים לנאשם הן כדלקמן:

עדויותיהם של ברוך סלומון וסטיין מנגיסטו - שוטרי מג"ב שלעברם בוצע הירי ביום 17.9.09 כאמור בפרט האישום הששה עשר.

עדותו של עבדאללה מוכתסב, שותפו לכאורה של הנאשם לחלק הארי של כתב האישום, ובכלל זה לאירוע המתואר בפרט האישום הששה עשר. מאחר ועבדאללה מוכתסב היה עד עויין לתביעה, אף נשמע גובה אמרתו וזו הוגשה בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות.

עדותו של נאצר נצראללה, שלכאורה הנאשם פנה אליו והציע לו לבצע יחד עמו את הפיגוע המפורט בפרט האישום הששה עשר, אם כי הוא עצמו לא הצטרף לביצוע. גם עד זה היה עויין לתביעה ועל כן גם בעניינו נשמע גובה האמרה ואמרתו התקבלה במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות.

חומר ראייתי הנוגע לתפיסת אמל"ח שנעשה בו שימוש לכאורה בפיגוע המתואר בפרט האישום הששה עשר ובדיקתו של אמל"ח זה.

חומר ראייתי טכני שהוגש בהסכמה שעניינו ממצאי זירת האירוע הן באשר לפיגוע ירי המתואר בפרט האישום הששה עשר, וכן ממצאי זירת אירוע לגבי אירועים נוספים שיוחסו לנאשם בכתב האישום. יש לומר כי כל הממצאים הטכניים לא קושרים את הנאשם ישירות לביצוע העבירות, כדוגמת טביעות אצבע או ראיית דנ"א, אם כי יש בממצאים אלה כדי לאשש במידה רבה חלק מהדברים המתוארים באמרות הנחקרים בפרשייה זו, ועל כך נרחיב בהמשך. כמו כן הוגשו אמרותיהם של מעורבים נוספים בהסכמה, במקום להעידם.

בנוסף ביקשה התביעה כי נקבל את אמרות הנאשם כראיות במשפט - כאשר שאלת הקבילות נדונה במסגרת משפט זוטא. במהלך משפט הזוטא נשמעו הן גובי האמרות המשטרתיות של הנאשם, כמו גם עדויותיהם של חוקרי השב"כ שחקרו את הנאשם. הנאשם ביקש כי יובאו לעדות אנשים נוספים שהיו עמו בתא בשלב כלשהו במהלך חקירתו (להלן - באגף 5), כשלטענתו אלה היכו אותו. התביעה התנגדה בטענה כי המדובר בנושא המצוי תחת תעודת החיסיון. אנו קיבלנו את בקשת ההגנה בעניין זה, אולם ערעור שהוגש על ידי התביעה התקבל והוחלט כי אין להביא לעדות אנשים אלה עקב קיומה של תעודת חיסיון ואף אין להסיר את החיסיון.

לצורך השלמת התמונה נאמר כי על פסק דינו של בית המשפט לערעורים הוגש בג"צ שמספרו 2739/11, אולם בית המשפט העליון (כב' השופטים נאור, חיות ומלצר) דחה את העתירה עקב אי מיצוי הליכים ומבלי להתייחס לגופן של הטענות.

הנאשם העיד במשפט הזוטא, ובעקבות עדותו תם משפט הזוטא. הנאשם בחר שלא להעיד במסגרת פרשת ההגנה בתיק העיקרי.

טענות הצדדים

התביעה הצבאית ביקשה כי נרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. בראש ובראשונה ביקשה התביעה כי נדחה את טענות הזוטא של הנאשם ונקבע כי אמרותיו ניתנו באופן חופשי ומרצון. עוד ביקשה התביעה כי יינתן לאמרות הנאשם המשקל המלא.

התביעה ציינה כי התשתית הראייתית אינה מבוססת רק על אמרות הנאשם, אלא נובעת גם מעדויות אחרים ומראיות חיצוניות נוספות. בין היתר, ביקשה התביעה כי נסתמך על אמרותיהם של עדי התביעה נאצר נצראללה ועבדאללה מוכתסב ונעדיף אמרות אלה על פני עדותם בבית המשפט.

לטענת התביעה, התשתית הראייתית שהניחה בפני בית המשפט מלמדת מעל לכל ספק סביר על אשמתו של הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ההגנה בחרה בתחילה שלא לסכם ולא לטעון טענות כלשהן, לא לגבי משפט הזוטא ולא לגבי התיק העיקרי. ההגנה ציינה בפנינו כי מבחינתה הסיכומים הינם זכות ולא חובה, ובמקרה זה אין היא מבקשת לעשות שימוש בזכות הזו, מהטעם כי התנהלות התביעה שמנעה מההגנה חקירתם של עדים רלוונטיים פגעה אנושות בהגנת הנאשם.

לאחר מועד הסיכומים בעל פה ניתנה ההחלטה בעתירה לבג"צ שהוגשה על ידי ההגנה. בעקבות החלטה זו פנתה ההגנה שוב וביקשה להגיש את סיכומיה בכתב. התרנו להגנה להגיש סיכומים בכתב למרות טענותיה הקודמות בעל פה בפנינו, על מנת שלא לפגוע בהגנת הנאשם.