הכרעת דין בתיק פח 963/03

בפתח הדברים אנו מודיעים, כי החלטנו לזכות, מחמת הספק, את הנאשם מן האישומים שיוחסו לו בכתב האישום.

כב' השופט אריאל ואגו:

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס ומעשה סדום בניגוד לסעיפים 345 (א) (1) ו- 347 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

            נטען, כי המעשים המיוחסים לנאשם בוצעו כנגד המתלוננת ק.נ.פ. שהיא אם חד הורית לשני ילדים קטנים ומתגוררת עמם בדירה בבאר שבע, שם התרחשו האירועים נשוא האישום.

            המתלוננת עוסקת במתן שירותי מין תמורת כסף במכון ליווי באזור באר שבע.

            הנאשם ובני משפחתו ניהלו מסעדה בבאר שבע ושם נהגה המתלוננת לאכול ואף הזמינה מהנאשם אוכל לדירתה.

            נאמר בכתב האישום, כי ביום 22/7/03, סמוך לשעה 23:00 הגיע הנאשם לדירת המתלוננת יחד עם אחר שזהותו לא ידועה, ובשלב מסוים נכנסה המתלוננת לחדר השינה ושכבה לישון, כאשר הנאשם נשאר בסלון הדירה יחד עם האחר ועם חברה של המתלוננת ששמה ויקטוריה ורזוב.

            לאחר זמן מה נכנס הנאשם לחדר השינה, העיר את המתלוננת, וכאשר ניסתה לצאת מהחדר דחף אותה חזרה לחדר השינה, זרק אותה למיטה, הפיל אותה על גבה, איים עליה במכות שלא תצעק, אמר לה שהוא רוצה לקיים איתה יחסי מין, קילל אותה, הוריד ממנה בכוח את בגדיה, התיישב על חזה, כשמכנסיו ותחתוניו מופשלים, הכניס את איבר מינו לתוך פיה ודרש ממנה למצוץ אותו.

            לאחר מכן, דרש ממנה להסתובב, תפס אותה בכתפיה, הפך אותה על הבטן, משך בשערותיה, העמידה על ברכיה וידיה, והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, ולאחר מכן, הפך אותה שוב פעם נוספת על גבה והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה.

            עוד נאמר, בכתב האישום שחרף התנגדות המתלוננת, צעקותיה וניסיונותיה להרגיעו, המשיך הנאשם במעשיו, תוך שימוש בכוח וקילל את המתלוננת, ואף היכה אותה, צבט ופתח את רגליה בכוח על מנת לממש את זממו עד אשר הגיע לסיפוקו המיני.

            עד כאן העובדות המתוארות בכתב האישום ואשר בשלן הואשם הנאשם, כאמור, באינוס ומעשה סדום כלפי המתלוננת.

            הנאשם כפר באשמות שיוחסו לו, כאשר אינו מכחיש שהיה נוכח בדירה בעת הרלוונטית, אך כופר בכך שבשלב כלשהו היה מצוי ביחידות עם המתלוננת בחדרה, או כי ביצע בה מעשה אלימות או מעשה מיני כלשהם, ובקליפת אגוז טוען הוא כי שהה במקום כדי להמתין לתשלום שתיתן בידו המתלוננת בעבור מצרכי מזון שהביא לה על פי בקשתה.

2.         ראיות התביעה מבוססות על עדות המתלוננת, לאמור - אמרותיה במשטרה, אשר הוגשו כעדות ראשית בהסכמה, וחקירתה הנגדית בביהמ"ש, וחיזוקים שלשיטת התביעה נמצאו לתמוך בעדותה - תלונתה המיידית, מצבה לאחר האירוע, עדות חברתה ויקטוריה (ויקי) ורזוב, התנהגות הנאשם ושקריו, וכן אמירות מסוימות מצדו במהלך העימות עם המתלוננת.

            החברה ויקטוריה לא היתה עדת ראיה למעשים המיוחסים לנאשם, ומדובר בשכנה אשר התיידדה עם המתלוננת ובאותו ערב בילתה איתה בדירה. היא העידה על הגעת הנאשם והאחר לדירה, על נוכחות שני אלה בחדרה של המתלוננת, בזמנים כאלה ואחרים, ועל התנהגות המתלוננת לפני ואחרי האירועים הרלוונטיים, כאשר היא זו שראתה את המתלוננת יוצאת מחדרה במצב נסער, ותוך הטחת התקיפה והאונס כלפי הנאשם.

            מטבע הדברים - החיזוקים שעליהם נסמכת התביעה - כשמם כן הם ואינם יכולים להיות המסד הראייתי העיקרי להוכחת האישום, וזמנם יבוא ככל שעדות המתלוננת, הראיה המרכזית בתיק, תמצא בעלת משקל ומהימנות שניתן להשתית עליה ממצאים שבעובדה לחובת הנאשם.

            כפי שיפורט וילובן להלן - גרסתה של המתלוננת עצמה אינה עקבית ומאופיינת בסתירות מהותיות ובחללים פנימיים שלא נמצא להם הסבר משכנע ועיקרי שבהם - העדר יכולת מצדה ליתן מענה והסבר לחלקו של "האחר" בפרשה, אותו אחר שעצם נוכחותו באירוע, במקום ובזמן הרלוונטיים, אינה בספק, ואשר בו תולה הנאשם, לשיטתו, את ביצוע אותם מעשים, ככל שנעשו כלפי המתלוננת ואשר הביאוה להגשת תלונתה.

3.         המתלוננת נחקרה במשטרה ונתנה 3 עדויות, שכאמור, התקבלו כעדויות ראשיות במשפט והן ת/1 מיום 23/7/03 שעה 03:40, ת/2 מיום 24/7/03 שעה 11:15 ו- ת/3 מאותו יום שעה 18:10. דו"ח העימות בינה לבין הנאשם הוא ת/4, ותמליל העימות ת/4-א.

            גם אמרות החברה ויקטוריה ורזוב (להלן: "ויקי") הוגשו כתחליף לעדותה הראשית והן ת/5-א מיום 23/7/03 שעה 05:40 ו- ת/5-ב מאותו יום בשעה 17:20.                      

            הודעות הנאשם במשטרה הוגשו בהסכמה כראיות מטעם התביעה והן ת/9-א מיום 23/7/03 שעה 08:30 ו- ת/9-ב מאותו יום בשעה 14:15.