הכרעת דין בתיק פח 1064/04

1.         האישום

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) + 301 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

בכתב האישום נטען בין היתר כדלקמן:

מנאל והבה (להלן: "המנוחה") היתה אלמנתו של המנוח סאמר ווהבה (בנו של הנאשם) אשר נפטר בתאריך 21.2.04 לאחר מחלה קשה.

בתאריך 16.5.04, בשעות הבוקר, החליט הנאשם לממש את החלטתו ולגרום למותה של המנוחה ולצורך כך רכש כפפות בד בחנות לחומרי בנין בעוספייה.

בשעה 12.30 לערך או סמוך לכך, יצא הנאשם את ביתו, כשהוא מצויד  בכפפות שרכש, והלך לביתה של המנוחה על מנת לגרום למותה. הנאשם דפק על דלת ביתה של המנוחה ומשפתחה את הדלת נכנס אל הבית ונעל את הדלת. בהיותם בחדר הכניסה, כשהוא עוטה את הכפפות על ידיו, תפס הנאשם במנוחה ותקף אותה. הנאשם סתם את פי המנוחה שהחלה לצעוק. הנאשם החל לחנוק את המנוחה בידיו, וכשניסתה להתגונן המשיך להכותה. הנאשם הפיל את המנוחה על הרצפה, משך בשערותיה וחבט את ראשה ברצפה עד שדם זב מפניה והיא התעלפה. הנאשם ניגש לחדר השינה, הוציא חגורה מן הארון, וחזר אל המנוחה שנותרה שוכבת על הרצפה בחדר הכניסה. הנאשם כרך את החגורה סביב צווארה של המנוחה והחל לחנוק אותה באמצעותה וזאת מתוך מטרה לגרום למותה. הנאשם הידק את החגורה על צווארה של המנוחה בכח רב, תוך שהוא דורך על צווארה, עד שהחגורה נקרעה. על מנת לוודא כי גרם למותה, שב הנאשם אל חדר השינה, נטל מהארון מטפחת לבנה, חזר אל המנוחה שנותרה שוכבת בחדר הכניסה, קשר את המטפחת לצווארה, והמשיך וחנק אותה עד שגרם למותה.

מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מתשניק מכני (חנק) כתוצאה ממעשיו של הנאשם כמפורט מעלה.

לאחר שגרם למותה, יצא הנאשם מבית המנוחה, שרף את הכפפות בין עצי הזית הסמוכים לביתו ושב לביתו.

בכתב האישום נטען עוד כי במעשיו כמפורט מעלה, גרם הנאשם למות המנוחה, בכוונה תחילה, לאחר שהחליט להמיתה, והמיתה בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו.

2.         כללי - תמצית הכרעת הדין

לאחר שהונחו כל הראיות בפנינו, שוכנענו מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם רצח את המנוחה באכזריות מעוררת חלחלה. הוכח בפנינו כי הנאשם תיכנן את ביצוע הרצח מספר שבועות טרם ביצועו. ביום הרצח, דאג הנאשם לוודא כי פועלים יעבדו בביתו לצורך טענת האליבי, רכש כפפות, עטה אותן על ידיו, הלך ברגל לביתה של המנוחה (מרחק של דקה מביתו), נכנס לביתה, חנק את המנוחה עד שהתעלפה, לאחר מכן לקח מארון הבגדים שבחדר השינה חגורה, חזר וחנק את המנוחה עם החגורה עד שנקרעה, הנאשם לא הסתפק בכך והלך שוב לארון בחדר השינה לקח מטפחת לבנה, קשר אותה לצווארה של המנוחה וחנק אותה פעם נוספת. לאחר מכן, הפשיט את המנוחה והחדיר לפי הטבעת שלה את האנטנה של מכשיר הטלפון של המנוחה. משסיים את ביצוע הרצח, שרף את הכפפות ושב לביתו.

עוד נציין כי הנאשם הודה בפני מדובב שהוכנס לתאו כי הוא רצח את המנוחה. שוכנענו כי הודאות אלה הודאותיו של הנאשם הן. כן שוכנענו בכנות ההודאות, אמיתותן, ובנתינתן מרצונו החופשי של הנאשם.

הודאות אלה מהוות את עמוד התווך של ראיות התביעה, לכך מצטרפות ראיות נוספות בדמות "פרטים מוכמנים" שמסר הנאשם למדובב מזירת העבירה, מניע וראיות נסיבתיות נוספות.

הנאשם כפר באישום, העלה טענת אליבי, שלל את המניע וחשוב מכל, כפר בהודאותיו - תחילה טען כי ההודאות נגבו ממנו בכוח ולאחר מכן טען כי ההודאות אינן שלו. 

לאחר שבחנו את טענות ההגנה, לא מצאנו להן כל יסוד ולפיכך שוכנענו מעל לכל ספק כי הנאשם ביצע את עבירת הרצח המיוחסת לו.

ראיות התביעה

3.         הודאותיו של הנאשם בפני המדובב

            על המדובב - כללי

3.1        עם מעצרו של הנאשם, הוכנס לתאו מדובב אשר כונה יוסף פטפוט, אשר שהה עימו בין התאריכים 10.6.04 עד 16.6.04. במהלך ימים אלה, הודה הנאשם בפני המדובב מספר פעמים כי הוא רצח את המנוחה. כל השיחות שהתנהלו בין המדובב לנאשם הוקלטו ותומללו (ת/37 ב').

המדובב זיהה את הנאשם בעדותו בבית המשפט כמי שישב עמו בתא המעצר וניהל עמו את כל השיחות אשר הוקלטו ותומוללו.

המדובב העיד עוד כי הוא האזין לכל הקלטות ואישר כי השיחות שנשמעות בקלטות אלה הן השיחות שהתנהלו בינו לבין הנאשם (עמ' 211 לפרוטוקול) (ראה ת/34).

הנאשם טען כי אין ליתן אמון בעדותו של המדובב, נוכח עברו הפלילי.