הכרעת דין בתיק פ.ח. 1068/07

כב' השופטת צילה צפת:

כתב האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח לפי סע' 300 (א)(2), לחוק העונשין, התשל"ז -1977.

על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, הנאשם והמנוחה היו נשואים זל"ז אך לא התגוררו יחדיו. מספר שבועות לפני ה-18/6/07 שררו בין הנאשם למנוחה מתח ומריבות על רקע עניינים שונים. יום לפני ה-18/6/07 פרצה מריבה נוספת על רקע חגיגת יום הולדת של אחד מקרובי המשפחה לאחר שהמנוחה סירבה לדרישתו של הנאשם להגיע עימו למסיבה.

ביום 18/6/07 בשעות בין 8:00 - 9:00, הגיע הנאשם לדירתה של המנוחה שבמרכז קליטה "חרוב", בבאר שבע, כשהוא מצויד בסכין מטבח גדולה באורך להב של 30 ס"מ, אותה רכש על מנת להרוג בה את אשתו המנוחה. בהגיע הנאשם לדירה התפתח וויכוח מילולי בין השניים שבמהלכו תקף הנאשם את המנוחה ודקר אותה בחלקי גופה השונים בסכין שהביא עימו. בין היתר דקר הנאשם  את המנוחה 7 דקירות באזור בית החזה והגב, אשר גרמו לנזקים חמורים ללב, לכבד, לטחול ולכליה הימנית -נזקים שגרמו למותה.

במעשים המתוארים לעיל, הנאשם המית את המנוחה בכוונה תחילה וזאת לאחר שהחליט להמיתה והמיתה בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו ולאחר שהכין עצמו להמית את המנוחה והכין את המכשיר שבו המית אותה, דהיינו את הסכין.

גזרת המחלוקת:

במסגרת המענה הודה הנאשם, כי הגיע במועד הרלוונטי מצויד בסכין לדירת המנוחה, אך כפר כי רכש את הסכין כדי להרגה, הוא הודה, כי דקר את המנוחה מספר פעמים בסכין, אך אינו מודה ב 7 דקירות. הנאשם כפר בכוונה להרוג את המנוחה וביסודות עבירת הרצח . לטענתו התכוון לפגוע בה ולא להרגה (פרוטוקול עמ' 3).

לאחר שהסתיימה פרשת ראיות התביעה, ביקש הנאשם לתקן את המענה ולכפור בעובדה כי הגיע לדירת המנוחה ביום האירוע כשהוא מצויד בסכין (עמ' 47).

הצדדים לפיכך אינם חלוקים בעובדה, כי הנאשם הרג את המנוחה בדקירות. המחלוקת נסבה בעניין ההכנה והכוונה. הנאשם הוסיף בסיכומיו טענת קנטור שהתבטאה בכך שהמנוחה קיללה אותו בשל מחלתו וסירבה להתלוות אליו לשמחה המשפחתית. "שינוי חזית" נוסף עלה מפי הנאשם בשלב הראיות, עת טען, כי לא הביא עימו את הסכין בעת שהגיע לדירת המנוחה בבוקר האירוע, אלא ביצע את המעשה באמצעות סכין שהיה בדירתה, וזאת כאמור בניגוד לנאמר במענה לכתב האישום בו הודה בהבאת הסכין.

לטענת המאשימה הכוונה לרצח נלמדת מראיות אובייקטיביות כמו, הגעתו של הנאשם לדירה כשהוא מצויד בסכין, השימוש בסכין, מקום הדקירות, עזיבתו את המקום בלי להזעיק עזרה, וכן נטען, כי לא היה כל קנטור ותגובתו של הנאשם למעשי ודברי המנוחה אינם פרופורציונאלים.

נסיבות המוות:

חוו"ד מומחה של מז"פ, ת/3, מלמדת כי גופת המנוחה נמצאה מוטלת על רצפת הסלון בדירתה, בתוך שלולית דם, בגופה 7 פצעי דקירה - 3 באזור מותן שמאל, 1 באזור הגב בסמוך לקו עמוד השדרה מצידו הימני, 1 באזור מותן ימין, 1 אנכי במרכז בית החזה ו-1 מתחתיו באזור הבטן. כן נמצאו פצעי חתך בסמוך לפטמה השמאלית, ביד שמאל ופצעי חתך האופייניים לפצעי הגנה בכף יד ימין.

על רצפת המקלחת בסמוך לדלת נמצאה סכין מטבח באורך של 30 ס"מ. הסכין שנמצאה וצולמה היא מדגם פרפקטו בעלת ידית שחורה ומגואלת בדם (תמונה 40 ב ת/3).

חווה"ד מהמכון לרפואה משפטית, ת/15, שנערכה ע"י פרופ' היס, קובעת בסיכום ממצאים אנטומיים עיקריים, כי פצעי הדקירה עברו בלב ובכבד, ריאה ימינית, ריאה שמאלית, כליה, טחול וותין וכי מותה נגרם מנזק חמור ללב, ותין, ריאות, כבד טחול וכליה ימנית בעקבות 7 פצעי דקירה בגוו.  פצעי הדקירה נגרמו ע"י אותו הלהב או להבים דומים עם שפה אחת מושחזת, ברוחב עד כ-4 ס"מ ובאורך לפחות של כ - 10 ס"מ. חוו"ד משלימה קובעת כי לא נמצאו בגופת המנוחה אלכוהול סמים, תרופות וחומרים מרשימה מפורטת.

גרסת הנאשם:

עדות הנאשםנשמעה ביום 17/3/08.

לדבריו עלה עם אשתו המנוחה לישראל לפני שנה ושבעה חודשים, כחודש אחר עלייתו לארץ הודיעו לו שהוא חולה באיידס ומאז הוא מרגיש כאילו אינו חי אלא מת, הוא אינו מרוכז ואין לו זיכרון. באתיופיה טופל בשחפת. היחסים עם אשתו לא היו טובים עוד לפני שהודיעו לו על המחלה ולאחר ההודעה על המחלה היא הייתה מקללת אותו ולא היה לו נוח, לא היו יחסי אישות ולא היה טוב, לא ישנו ביחד, היא גם אמרה לילדים שלא יתקרבו אליו כיוון שאינו בריא, מצב זה הביא לכך ששלושה שבועות לפני האירוע הוא עבר דירה למרכז קליטה אחר, לטענתו, המעבר היה בשל כך שהמנוחה לא רצתה אותו ואמרה לו לעזוב את הבית. לאחר שעזב המשיך ללמוד במרכז קליטה "חרוב" והמשיך לבקר את המנוחה והילדים כל הזמן, אך לא נשאר ללון (עמ' 49). לטענת הנאשם הכדורים שקיבל לטיפול באיידס גרמו לא להרגשה לא טובה, לקח שלושה סוגי כדורים, הכדור של 250 מ"ג שלקח לפני השינה עשה לו לא טוב, כשקם לשירותים בלילה היה נופל והילדים היו מרימים  אותו (עמ' 49-50).

לטענת הנאשם, בסוף השבוע שלפני האירוע היה בחיפה, כשחזר משם ביום א' הלך לבקר את המנוחה כדי לתת לה הזמנה ליום ההולדת של אחיו שהיה אמור להתקיים ב 27/6/07. המנוחה השיבה כי אינה רוצה את המשפחה שלו ואינה רוצה לקחת את הילדים כיוון שהם מרכלים עליה, הוא השאיר אצלה את ההזמנה, שמע את הקללות "אתה הבאת את המחלה, אני לא רוצה לראות אותך ולא רוצה שתראה את הילדים" (עמ' 51)  והלך. למחרת, היה צריך ללכת לאולפן אך קודם לכן הלך אל המנוחה להביא לה כסף על פי בקשתה "היא התחילה לקלל אותי על המחלה שלי. היא נשכה אותי באצבע ואחרי זה אין לי הכרה ואני לא זוכר מה עשיתי ....הרבה היא קיללה אותי, היא אמרה לי הרבה קללות, אתה הבאת את המחלה, אני לא רוצה שתבוא לבית שלי. אני בהתחלה רציתי שנגדל את הילדים ביחד" (עמ' 51). לטענתו "המחלה שיגעה אותי, הילדים שלי אמרו לי שיבואו איתי. הילדים אמרו לי שהם רוצים לבוא לגור איתי וזה שיגע אותי. הם היו חוצים את הכביש ואני דאגתי שלא ידרסו. גם המחלה וגם הענינים עם הילדים שיגעו אותי" (עמ' 51). לשאלה מה הרגשת ביום שני בבוקר כשהבאת לה כסף והיא קיללה אותך, השיב "באותו הזמן, ללא הייתה לי הכרה. הרגשתי מאוד לא נוח. כשאמרתי שלא היתה לי הכרה, התכוונתי שזה שיגע אותי." (עמ' 52). לגרסתו של הנאשם הוא זוכר שהמנוחה נשכה אותו ביד והוא לא יודע מתי ואיפה דקר אותה, הוא יודע כי הרים סכין מהשולחן ואח"כ אינו זוכר שדקר אותה. את הסכין קנה ביחד איתה לאחר עלותם ארצה, מדובר בסכין רגיל לחיתוך בצל. הנאשם זיהה את הסכין בתמונה 40 כסכין שהיה הרבה זמן בבית, ואילו את הסכין שנמצא בעת החיפוש במגירתו בדירה (תמונה 3 ב ת/16) רכש בשוק לאחר שעבר לדירה זו בקלישר, הסכין השני נרכש באותו מקום בו קנה את הסכין הראשון עם אשתו ולצורך בישול (עמ' 52 ו- 54).