הכרעת דין בתיק פ 9932/03

נגד הנאשם יליד 1975, הוגש ב- 18.11.03 לבית משפט זה כתב אישום המייחס לו מספר עבירות אלימות כלפי בת זוגתו דאז וזאת במהלך השנים 2000-2003. הנאשם כפר במיוחס לו ורק לאחר תום פרשת התביעה, חזר בו מהכפירה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו באי כוח הצדדים. ההסדר כלל תיקונים לקולא בכתב האישום, והסכמה שבטרם הרשעה, יוזמן תסקיר בעניינו של הנאשם. שירות המבחן התבקש להתייחס להשפעתה של הרשעה על עתידו של הנאשם.

שירות המבחן נדרש כמקובל לנסיבותיו האישיות של הנאשם כולל עברו הנקי ופרטים על תיפקודו הצבאי והאזרחי. לנוכח הכחשת מעורבותו בעבירות נשוא הדיון מצא השירות שאין מקום להתערבות טיפולית אך מצא להמליץ בפני לסיים את ההליך ללא הרשעה בהתחשב בתוכניותיו של הנאשם לעסוק בתחום התיווך, והשלכתה של הרשעה על קבלת רישיון תוך ציון נכונותו לבצע צו לשירות לתועלת הציבור.

ההמלצה לא מקובלת על התביעה. לדעתה התסקיר מלמד שהנאשם לא רק שאינו נוטל על עצמו אחריות במעשים שבהם הודה, אלא חש כקורבן, לא יקבל שום טיפול, באופן שמצדיק הרשעה. בהתחשב בעבר הנקי לא ביקש התובע להחמיר בעונשו של הנאשם והמליץ להשית עליו מאסר על תנאי וקנס בנוסף לתשלום פיצוי למתלוננת.

באופן טבעי בקש הסנגור, עו"ד שרם, לאמץ את המלצות שירות המבחן בהתחשב בתיקונים לקולא שתוקן כתב האישום המקורי ובעובדה שבסופו של יום הנאשם הודה בעבירות תקיפה ואיומים שנסיבותיהן קלות מאוד. הנאשם, אדם צעיר ונורמטיבי שסיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא, חייו האזרחיים עבר השתלמויות שונות ועמד בהצלחה בבחינות שעורך משרד המשפטים למועמדים לקבל רישיון תיווך במקרקעין. לטענת הסנגור הרשעת הנאשם בפלילים תחסום בפניו את האפשרות לקבל רישיון תיווך לנוכח ההוראות שבחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו - 1996.

לאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים, עיינתי במסמכים שהגיש הסנגור ושקלתי מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.         ככלל - מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי, יורשע בדינו, וזאת כמתחייב ממהותו של ההליך הפלילי שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, שבה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 644.

2.         תקיפת בן זוג היא עבירה חמורה ונפוצה ביותר, שאיננה מאפשרת גישה סלחנית במיוחד כשהמדובר בהתנהגויות אימפולסיביות פוגעניות ומתמשכות כעולה מהתסקיר במקרה שבפני.

3.         חובתו של בית המשפט להוציא מהכוח אל הפועל כוונת המחוקק, שאם לא כן יהיה בכך מסר הרתעתי שלילי לנאשם הספציפי ולעבריינים שכמותו. המסר היוצא מבית המשפט חייב להיות ברור וחד משמעי על בני זוג לכבד זה את זה, ומשהביע אחד רצונו בהפסקת הקשר, על האחר לקבל את ההחלטה, ואם לא יעשה כן וילווה את התנגדותו להפסקת הקשר בהטרדות ועבירות אלימות פיזית ו/או מילולית, יהיה עליו לשאת בתוצאות מעשיו הפליליים.

4.         במקרה שפניי גם התיקון שתוקן כתב האישום איננו נוטל ממנו את מלוא חומרתו ואינני מסכימה עם גישת הסנגור שהמדובר במעשים מינוריים בלבד. כמו כן אינני מקבלת את הטענה שהנאשם מביע חרטה על העבירה שביצע על רקע קשר רומנטי. טיעון זה נסתר חזיתית באמור בכתב האישום ובחזרה שחזר הנאשם מהודאתו, בהגיעו בפני קצינת המבחן.

5.         לא נעלמו מעיני עברו הנקי של הנאשם וגילו הצעיר. בהם כשלעצמם אין די לביסוס מסקנה שראוי להימנע מהרשעה בהקשר זה ראוי לציטוט פסק דינו של בית המשפט המחוזי ת"א בע"פ 71390/03 מדינת ישראל נ' אוחיון, מיום 8.12.04, הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר:

" ...ביצוע עבירה גורר הרשעה ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן יימנע בית המשפט מהרשעה"

 ובאשר להרשעתו של מי שעברו נקי אומר בית המשפט בפסקה ח' לפסק הדין :

"... לא מעט מן הנאשמים המופיעים בפנינו הם אנשים נורמטיביים ככלל ובשלב מסוים ובנסיבות כאלה ואחרות פונים לדרך התנהגות אחרת. המשיב איננו חריג, זאת הרשעתו הראשונה, אך לו חפץ המחוקק שעבירה ראשונה לעולם תסיים באי הרשעה, חזקה שהיה אומר זאת. אין באמור בתסקיר שירות המבחן ביטוי לחומרה שבעבירה. מטבע הדברים שירות המבחן רואה לנגד עינינו את אינטרס של המשיב מחובתנו כבית משפט לראות לנגד עינינו גם את אינטרס הציבור".

6.         עולה מכך שהמלצת שירות המבחן לא מחייבת את בית המשפט, וראו לעניין זה גם פסק דינו של כב' השופט טירקל ברע"פ 6915/03, עימאד אלדין גומייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 971 ,עמ' 973 כדלקמן:

" יוער כי גם המלצתו של שירות המבחן, שלא להרשיע את המבקש אינה אלא המלצה, שיש לה, כמובן, משקל נכבד, אך לא משקל מכריע. עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בגוזרו את הדין, ועלינו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל בית המשפט את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה".

7.         במאמר מוסגר עלי לציין שבמקרה דנן, המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה איננה משכנעת, היא סותרת את תוכנו של התסקיר כולו וחסרה המלצה טיפולית. מן המפורסמות הוא, שהשירות נמנע מלהביא המלצות בפני בית משפט ביחס למי שכופר במיוחס לו, ומתנער מהודאתו בבית המשפט, כפי שעשה הנאשם במקרה זה. חזרת הנאשם לעמדת הכפירה למרות ההסדר וההודאה בבית משפט מבססת מסקנה שהוא לא הפנים את הלקח הראוי מכל ההליך המשפטי הארוך שהתנהל נגדו.

8.         זאת ועוד הטיעון שהרשעת הנאשם תחבל בעתידו נכונה באופן כללי כשם שהיא נכונה ביחס לכל הנאשמים היוצאים משערי בית המשפט ולחובתם הרשעה בפלילים. הטיעון כי הנאשם שבפניי, יפגע באופן חמור במיוחד, שכן יהיה בו להכשילו בקבלת רישיון מתווך על פי חוק המתווכים במקרקעין, איננו משכנעת. בסעיף 5 לחוק מפורטים התנאים בהם חייב לעמוד מועמד, המבקש רישיון מתווך. סעיף 5(א)(4) לחוק קובע שהרשעה בביצוע עבירה שיש עימה קלון במהלך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה, תפסול מועמד מלקבל את הרישיון, וכך גם מי שהורשע בעבירה שאין עימה קלון והוטל עליו מאסר אותו סיים לרצות פחות משלוש שנים לפני הגשת הבקשה, כפי שקובע סעיף 5(א)(5).

9.         כזכור הנאשם הודה בעבירות איומים ותקיפת בת זוג. לשאלה האם מדובר בעבירות שיש עימן קלון יאמר שהתשובה לשאלה תינתן לאחר בדיקה אם דבק במבצען פגם מוסרי, שיש בו להכתים הנאשם בקלון. במקרה שבפניי יש לראות את העבירות לא רק על רקע יחסי הזוגיות שבין הנאשם למתלוננת אלא בעיקר על רקע חוסר בשלותם, התלות ההדדית ותחושת החרדה ההדדית. אין באלה כדי לבסס מסקנה שמדובר במי שעבר עבירה שיש עימה קלון.

10.     כמו כן יש להוסיף שהתביעה לא ביקשה להחמיר עם הנאשם, ולא עתרה למאסר בפועל, ומכל מקום התנאי בסעיף 5(א)(5) לחוק איננו רלוונטי בשלב זה של הדיון.