הכרעת דין בתיק פ 9553/04

הרקע העובדתי והאישומים

הנאשם נשוי היה בעבר לסוניה מנתין (להלן: "המתלוננת"). לבני הזוג נולדו בן ובת.

במועד הרלוונטי התגוררו בני הזוג בדירה ברח' עלומים בהרצליה (להלן: "הדירה"). במהלך שנת 2002 התערערו יחסי בני הזוג, ונתגלעו ביניהם מחלוקות כספיות ואחרות.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום שבו טוענת המאשימה כי בתאריך 31.10.02 הנאשם איים על המתלוננת שיפגע בה, ובהמשך, "הפך" את תכולת הדירה, וקרע את בגדיה של המתלוננת; עוד נאמר בכתב האישום כי הנאשם איים על חמותו, ליזה מנתין, ש'ישרוף את ביתה ויראה לה מה זה'.

בגין מעשים אלה מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של גרימת נזק בזדון לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

התשתית הראייתית

עדויותיהן של המתלוננת ואמה, ליזה, הן התשתית הראייתית המרכזית בתיק.

בעדותה מסרה המתלוננת כי הנאשם התקשר אליה ב-31.10.02, הביע כעס על שגרמה לניתוק קו הטלפון הסלולרי בו השתמש, ודרש ממנה לחבר אותו מחדש. כאשר סירבה לבקשתו, גידף אותה הנאשם בכעס במלים "זונה, זבל, מזדיינת", ואיים שאם לא תחבר את הטלפון 'היא משחקת באש'. לנוכח כעסו של הנאשם והאיום האמור, העדיפה המתלוננת להישאר אותו יום בבית הוריה.

המתלוננת מסרה עוד, כי כאשר הגיעה למחרת היום לדירתם היא מצאה שם "מהפכה" ואי סדר, כשכל תכולת ארונות הבגדים התגוללה מפוזרת על הרצפה. היא הזעיקה את המשטרה, ו"המהפכה" בדירה תועדה על-ידי השוטרים במצלמה [הוגשו סדרת תצלומים - ת/1, ודוח פעולה שערך רס"ל ון סטרטן - ת/3].

לאחר ששבה מתחנת המשטרה, שם הגישה תלונה נגד הנאשם בגין הנזק שגרם, שבה המתלוננת לפנות ערב לדירה כדי לסדרה, וגילתה, לדבריה, שבגדיה קרועים, קרעים שבהם לא הבחינה קודם לכן, ועל כן, היא שבה למשטרה והציגה את הקרעים שגרם הנאשם לבגדיה.

ליזה מנתין העידה, כי ראתה את הנאשם ביום חמישי (31.10.02 - ד' ש') כועס ועצבני (עמ' 6, ש' 25-30), וכי בצהרי יום הששי, 1.11.02, הגיע לביתה נכנס ושאל 'איפה הילדים'. כאשר אמרה לו ליזה כי בנו נמצא במשטרה עם המתלוננת, וכי בעצם הרגע הזה היא מגישה נגדו תלונה, הגיב הנאשם בפראות, איים שישרוף את ביתה, יצא, וטרק את דלת הבית בפראות.

הנאשם הכחיש את המיוחס לו ואת גרסת עדות התביעה.

למעשה, אישר הנאשם כי במועדים הרלוונטיים הייתה מתיחות רבה בינו לבין המתלוננת, וגרס כי מריבותיהם נגרמו בשל תפקודה הלקוי כאם וכעקרת בית, וגם עקב מעורבותם של הוריה בענייניהם האישיים. הנאשם הודה כי נהג לכנות את המתלוננת בכינויי גנאי - "מטומטמת, בחורה לא נקייה" (עמ' 9, ש' 16), והודה כי הרבה להיעדר מהבית, אך לא משום שהתרועע עם נשים אחרות, כחשדה של המתלוננת, אלא כדי להימנע מהמריבות איתה.

בהתייחסו לאירועים הספציפיים, הודה הנאשם בעדותו, כי התקשר אל המתלוננת כדי לברר מדוע ניתקה את מנוי הטלפון שברשותו, אולם, הכחיש שאיים עליה באותה שיחה. הנאשם טען כי הגרסה שמסרו עדות התביעה ביחס לכל האירועים היא מופרכת, שכן, הוא לא "הפך" את תכולת הארונות בדירה, וגם לא גרם כל נזק לבגדי המתלוננת; וביום המחרת (1.11.02) הוא לא נכנס לביתה של ליזה, ולא אמר מילה, ובודאי שלא איים עליה (עמ' 9, ש' 26; עמ' 11, ש' 23-24).

דיון והכרעה

אומר מיד כאן כי עדות התביעה היו מהימנות בעיניי, ובהמשך אבסס את קביעתי. אפתח את הדיון דווקא בבחינת הגרסאות שמסר הנאשם בהזדמנויות השונות.

עיון בהודעתו של הנאשם (מיום 1.11.02 שעה 13:00 - ת/2) מעלה כי הגרסה שמסר הנאשם בעדותו עומדת בסתירה לגרסה המפורטת למדיי שמסר עת נחקר במשטרה. 

הנאשם נחקר בחשד שאיים על המתלוננת וזרק את חפציה על הרצפה, ומסר בהודעתו כי נפתחו הליכי גירושין בינו לבין המתלוננת, וכי הקרע ביניהם כה עמוק עד כי אינו מדבר איתה; הנאשם נתן בהודעתו ביטוי לכעסו הרב על המתלוננת שבחודש האחרון לא ניקתה את הדירה, לא בישלה, הזניחה את שני ילדיהם, והעלימה את בגדיו.

לגופם של החשדות הגיב ואמר: "אתמול הגעתי הביתה והיו חסרים דברים בארון, בגדים שלי, לא יודע מה היא עשתה איתם. מהעצבים הפכתי את הארון כדי לחפש בגדים נקיים; גם במטבח חיפשתי בכביסה המלוכלכת. היא לא מכבסת ולא עושה כלים.... אני מבקש להתלונן עליה שהיא מעלימה לי בגדים, ובגלל זה התעצבנתי והפכתי לה את המדפים..." (ת/2, עמ' 1, ש' 35-40; וכן, עמ' 2, ש' 13-14) .

עינינו הרואות: הנאשם הודה בפה מלא כי גרם במועד הרלוונטי ל"מהפכה" בדירה, כי השליך את תכולת הארון, והפך את המדפים, וגם הסביר את הרקע לכך. זאת, בניגוד מוחלט להכחשתו המיתממת כשהעיד לפניי.

והנה, בהתבקשו בחקירתו הנגדית להבהיר את פשר הסתירה, טען הנאשם כי אינו זוכר שנגע בארון או שזרק דברים מתוך הארון, כל שזכור לו הוא שהוציא דברים מסל הכביסה כדי לכבס לעצמו (עמ' 11, ש' 1-6).

התרחיש חזר על עצמו בכל הנוגע לאיום שהטיח הנאשם על פי הטענה כלפי חמותו, בצהרי יום המחרת: